סיפור אישי ופוליטי על הדרך שהובילה למלחמת יום הכיפורים ועל הסיכוי שהיה למניעתה. על גולדה, דיין וקיסינג'ר וסאדאת, - ועל דרכיה המוזרות של המדיניות וההיסטוריה....

גד יעקבי, שגריר ישראל לאו"ם, רשם את "יומן ניו יורק" שלו תוך כדי התרחשות האירועים הדרמטיים-במהלך כהונתו בשנות ממשלות רבין ופרס, 1992-1996. הספר כתוב כיומן חי ומרתק וחושף את דרך פעולתו של שגריר בתקופת מיפנה, מאחורי הקלעים ואת תחושותיו עם עצמו ועם משפחתו. ברשימותיו הוא מספר על פריצת הדרך הגדולה ביחסי ישראל והקהילייה הבינלאומית: על קשרים גלויים וסמויים עם מדינות: על המאבקים וההישגים: על היחסים המורכבים בין ישראל ליהודים: ועל חוויותיו האישיות החריפות. הוא משרטט כאן קווים לדמויותיהם של האישים שעימם עבד בארץ, באו"ם, בארצות-הברית ובניו-יורק, ומביע בגילוי לב את דעותיו על תופעות ועמדות. ...

שר, שגריר באו"ם, חבר-כנסת, בן מושב, ראש המרכז לתכנון ופיתוח חקלאי, חבר הנהגת מפלגת העבודה, סופר ומשורר, יושב-ראש מועצות מנהלים, מוסמך ומרצה באוניברסיטאות - כותב בגילוי לב על חייו מילדותו ועד כה ומעורבותו הציבורית-פוליטית, המדינית, הכלכלית, והאישית. גד יעקבי מספר על האישים שעימם עבד ואותם הכיר: דוד בן-גוריון, הנרי קיסינג'ר, יצחק רבין, ביל קלינטון, מדליין אולברט, משה דיין, קופי אנאן, שמעון פרס, אריק שרון, יצחק נבון, לוי אשכול, פנחס ספיר, אהוד ברק ורבים אחרים - חברים, ידידים ומכרים - מן העולם המדיני, האקדמי, היהודי, הכלכלי והספרותי. הוא מספר על הכפר, בו נולד ובגר, על הוריו ודורם, אנשי העלייה השלישית ועל חבריו, על כאב הפרידה מבנו הבכור שהלך לעולמו, על בתו, בניו ונכדו ועל השתתפותו בהכרעות גדולות בתולדות המדינה, בהבראת המשק, ביוזמות מדיניות ובמאבקים לשלום ולרפורמות פוליטיות וחברתיות, להידוק היחסים עם היהודים ולחיים דמוקרטיים ותרבותיים יותר בישראל, ועל תקוותיו ואכזבותיו. בסיכום הספר הוא כותב: "מאז רצח רבין מתרחשת הידרדרות לאומית מסוכנת. יש הכרח במיפנה כולל ובנהגה חדשה", ומציג את מחשבותיו לקראת העתיד, בידיעה רחבה ובאומץ לב....

ומס החום הוא ספר רווי במצבים אנושיים מרגשים ורצוף בקטעי הומור, עצבות, משברים אישיים, אהבות ואכזבות. הוא חודר לרבדי חיים מגוונים, נקלע לסבכים ועורך חשבונות נפש נוקבים עד לסיומו הבלתי מפוענח. עומס החום הוא סיפורם של המתחים התמידיים, לעתים בחבלים עבים ולעתים כנימים דקים, בין הצד הפרטי, האישי והכמוס של האדם לבין הצד הציבורי והכללי של החברה. מחירו של מצב זה הוא רב וגיבור הספר, הויו ובנו, כל אחד בדורו וכל אחד בדרכו, מתייסרים בשל כך בכאבי נפש רבים. זהו סיפור ישראלי מאוד, המתרחש בארץ ומחוצה לה, שעלילתו נארגת, שתי וערב, בתוך האנומליה הנפשית שמצבים חברתיים ותביעות אנושיות מתנגשים בה אלה באלה. אהובתו של גיבור הספר אומרת לו בשיחה טפונית מניו-יורק: "אני עדיין מחכה לך כאן. שם אין תקווה. זה מקום אבוד... אין עוד הרבה זמן. הימלט משם. זו ארץ אוכלת יושביה ובניה". אך הוא, למרות געגועיו, אינו יכול לנתק את החיבורים שמקשרים אותו למקום הזה. גד יעקבי הוא מן מושב שנשא בתפקידים רבים: היה שר בממשלות, שגריר לאו"ם, חבר כנסת, מרצה באוניברסיטה ויו"ר חברות כלכליות. גד יעקבי פירסם ספרי עיון בתחומי מדע המדינה, כלכלה וחברה, סיפורי ילדים ושני ספרי שירה. עומס החום הוא ספר הפרוזה הראשון שלו....

עד בוא היום הוא ספר שיריו השלישי של גדי יעקבי. בספר שירי אהבה, פרידה והרהורים על העבר והעתיד מבעד לזמן החולף, ושירי היזכרות, חמלה, כאב ונחמה, קירבה וגעגועים. יכלתו השירית המובהקת של גד יעקבי באה לידי ביטוי צלול ועמוק בשירי ספר זה, הנוגעים באורח רגיש בנופי הנפש. לעד בוא היום קדמו ספרי השירים חסד הזמן ומקום קרוב, וספרים בתחום מדע המדינה, מדיניות חוץ, החברה והכלכלה וכן אוטוביוגרפיה, רומן וספרים לילדים ולנוער....

שר, שגריר באו"ם, חבר - כנסת, בן מושב, ראש המרכזלתכנון ופיתוח חקלאי, חבר הנהגת מפלגת העבודה, סופרומשורר, יושב - ראש מועצות מנהלים, מוסמך ומרצהבאוניברסיטאות - כותב בגילוי לב על חייו מילדותו ועד כהומעורבותו הציבורית - פוליטית, המדינית, הכלכלית,והאישית.גד יעקבי מספר על האישים שעימם עבד ואותם הכיר: דוד בן - גוריון, הנרי קיסינג'ר, יצחק רבין, ביל קלינטון, מדלייןאולברייט, משה דיין, קופי אנאן, שמעון פרס, אריק שרון,יצחק נבון, לוי אשכול, פנחס ספיר, אהוד ברק ורבים אחרים - חברים, ידידים ומכרים - מן העולם המדיני, האקדמי, היהודי,הכלכלי והספרותי.הוא מספר על הכפר, בו נולד ובגר, על הוריו ודורם, אנשיהעלייה השלישית ועל חבריו, על כאב הפרידה מבנו הבכורשהלך לעולמו, על בתו, בניו ונכדו ועל השתתפותו בהכרעותגדולות בתולדות המדינה, בהבראת המשק, ביוזמות מדיניותובמאבקים לשלום ולרפורמות פוליטיות וחברתיות, להידוקהיחסים עם היהודים ולחיים דמוקרטיים ותרבותיים יותרבישראל, ועל תקוותיו ואכזבותיו.בסיכום ספרו הוא כותב: "מאז רצח רבין מתרחשת הידרדרותלאומית מסוכנת. יש הכרח במיפנה כולל ובהנהגה חדשה",ומציג את מחשבותיו לקראת העתיד, בידיעה רחבה ובאומץ לב....

גד יעקבי (1935-2007) היה כשני דורות דמות בולטת בציבוריות הישראלית. גד יעקבי היה הבטחה למנהיגות ופוליטיקה אחרת. הוא היה מדינאי וכלכלן, ולא זו בלבד אלא שהיה גם משורר, והספרות והשירה עניינו אותו במיוחד. ספר זה מציג גלריה נכבדה של אנשים מדינה ומשוררים שעמם נפגש גד יעקבי, אישים כגון דוד בן גוריון, יצחק נבון, משה דיין, אבא אבן והנרי קיסינג´ר, שאנו רגילים לראותם כדמויות רחוקות ומסקרנות. באמצעות המפגשים עם גד יעקבי מתגלים אישי הציבור בפן האישי שלהם. הספר מעיד הן על כותבו הן על האישים שאותם פגש ובחר לתאר. מבחינות רבות הוא עדות על דור שהקים את מדינת ישראל....

גד יעקבי (1935-2007) מוכר לרובנו בעיקר כשר בממשלה מטעם מפלגת העבודה (וממייסדי רפ"י), כחבר כמה כנסות וכשגריר ישראל באו"ם. הוא פחות מוכר כאיש ספר שחיבר ספרים ומאמרים רבים בענייני מדינה, משטר, כלכלה וחברה, לא רבים יודעים שמלבד כתיבה עיונית, שלח גד יעקבי את ידו גם בכתיבה ספרותית. פירסם שלושה קובצי שירה, רומן, אוטוביוגראפיה ואפילו סיפורים לילדים. מהסיפורים היפים ודקי ההבחנה שלפנינו מצטיירת דמותו של יעקבי כאיש שהיה חצוי בין האידיאולוגיה שבשמה פעל בזירה הפוליטית הישראלית לבין משיכתו אל הספרות והאמנות. רבים מסיפוריו עוסקים בפער האירוני שבין המטרה המוצהרת לבין האינטרסים התת קרקעיים המניעים את הדמויות השונות. נקודת המבט שלו נדירה מכיוון שהוא מכיר את המערכת מבפנים. יעקבי מספר לנו על פוליטיקאים שהסתאבו (וגם על כאלה שניצלו מכך בנס), על שר הפיתוח שהכריך המונח לפניו על השולחן מעניין אותו הרבה יותר מדבריו של יושב ראש הבנק ועל פגישה גרוטסקית בין שרים מושחתים במשרד ראש הממשלה. לכל אלה מתווספות דמויות ציוריות מנעוריו בכפר ויתקין, והמפגשים הבלתי-אפשריים שלהן עם המציאות הארץ-ישראלית שכמו נכפתה עליהם. יעקבי, בזכות התבוננותו הרגישה, מצליח לחשוף בהומור את הזיוף שבבסיס מערכות היחסים ואת מאמצן הנואש של הדמויות לעמוד בסטנדרטים הלא אנושיים שמתווה האידיאולגיה החברתית-לאומית של יישוב הארץ. את העצבות המאופקת האופיינית לסיפורי הספר הגדיר א.ב. יהושע כ"שיכבת עצבות מוסתרת באישיותו [של יעקבי] מעבר לתדמיתו הפוליטית והציבורית השקולה". יהושע הצביע על "עצבות כבושה" זו כעל הגורם שמנע מיעקבי, למרות כישוריו ומעמדו, את הפריצה אל השורה הראשונה של ההנהגה הפוליטית, באשר היא יצרה "רתיעה אינסטינקטיבית" כלפיו כ"מנהיג מוביל, שאמור לשדר תמיד אופטימיות ראשונית". ספר הסיפורים שלפנינו מדגים היטב אמת פשוטה: מחברו צריך היה להיות סופר....