“קראתי עשרות ספרים על השואה, ורובם מתארים מנקודת מבט כרונולוגית את התפתחות המאורעות, אך ככל שקראתי יותר, השתוממתי מההתעלמות הבוטה מהפן הרגשי, הן בחוויית הנרדפים והן הרודפים. הספרות הפופולרית לא מציגה שום הקשר פסיכולוגי שיכול להסביר את המאורעות. ניסיתי להבין איך העם הגרמני איפשר ליהודים להיעלם ולהירדף, ואיך אפשר לבניו להשמיד מליונים בשטחים הכבושים, אך לא מצאתי תשובה. ההתכחשות לרגש היא התכחשות”

“תקראו את הספר הזה. אני לא יכול להדגיש עד כמה הספר הזה חשוב. הוא לא כתוב בצורה הכי סוחפת, אבל דר. דניאל גולדהגן העז לשאול את השאלות הקשות ולחקור לעומק את התשובות. הוא לא הסתפק בתשובה "כי ככה היו כולם" - אלא בדק, האם באמת זה היה היחס במקרים אחרים. הוא לא קיבל את הטענה "מילאתי פקודות, כי הייתי חייב" - אלא חקר לעומק האם זו באמת הייתה חובה או שאולי היה מדובר במשימות התנדבותיות, שניתן היה לסרב להן ללא”

“מדובר באחד הספרים הטובים ביותר שיצאו על השואה. אמת, הספר הוא לא קל לקריאה (=כי מדובר בסוג של מחקר), אך אין ספק שהוא חשוב מאוד להבנת תהליכים מרכזיים בשואה, ובפסיכולוגיה של הרוצחים הנאצים. גולדהגן הוא סופר וחוקר מצוין, ובמהלך השנים הוא הוציא לאור עוד 2 ספרים שלא ראו אור בעברית, וחבל, כי מדובר בספרים מצוינים: האחד עוסק בחלקה של הכנסייה הנוצרית באנטישמיות המודרנית, והספר השני מתמקד במדינות שונות שב”

“בשנת 1986 פרסמה חוקרת השואה יהודית עוז ספר בשם "הגנים של הנאצים". טענתה הפרובוקטיבית, שלא לומר המגוחכת במבט ראשון, היא שהגרמנים נושאים גן מוטציוני שהפך אותם לרוצחים אכזריים. לא ברורה התקבלות הספר בקהילה המדעית, אך לטעמי הוא מהווה דוגמא מצויינת למרחק הרב שחוקרים מוכנים ללכת בכדי להסביר את התופעה הנאצית. מאות אלפי מחקרים מקשת המחקר המדעי ניסו ומנסים לפענח את המסתורין סביב התופעה הזו שהובילה לקטסטרופ”

“קראתי עשרות ספרים על השואה, ורובם מתארים מנקודת מבט כרונולוגית את התפתחות המאורעות, אך ככל שקראתי יותר, השתוממתי מההתעלמות הבוטה מהפן הרגשי, הן בחוויית הנרדפים והן הרודפים. הספרות הפופולרית לא מציגה שום הקשר פסיכולוגי שיכול להסביר את המאורעות. ניסיתי להבין איך העם הגרמני איפשר ליהודים להיעלם ולהירדף, ואיך אפשר לבניו להשמיד מליונים בשטחים הכבושים, אך לא מצאתי תשובה. ההתכחשות לרגש היא התכחשות”

“תקראו את הספר הזה. אני לא יכול להדגיש עד כמה הספר הזה חשוב. הוא לא כתוב בצורה הכי סוחפת, אבל דר. דניאל גולדהגן העז לשאול את השאלות הקשות ולחקור לעומק את התשובות. הוא לא הסתפק בתשובה "כי ככה היו כולם" - אלא בדק, האם באמת זה היה היחס במקרים אחרים. הוא לא קיבל את הטענה "מילאתי פקודות, כי הייתי חייב" - אלא חקר לעומק האם זו באמת הייתה חובה או שאולי היה מדובר במשימות התנדבותיות, שניתן היה לסרב להן ללא”

“מדובר באחד הספרים הטובים ביותר שיצאו על השואה. אמת, הספר הוא לא קל לקריאה (=כי מדובר בסוג של מחקר), אך אין ספק שהוא חשוב מאוד להבנת תהליכים מרכזיים בשואה, ובפסיכולוגיה של הרוצחים הנאצים. גולדהגן הוא סופר וחוקר מצוין, ובמהלך השנים הוא הוציא לאור עוד 2 ספרים שלא ראו אור בעברית, וחבל, כי מדובר בספרים מצוינים: האחד עוסק בחלקה של הכנסייה הנוצרית באנטישמיות המודרנית, והספר השני מתמקד במדינות שונות שב”

“בשנת 1986 פרסמה חוקרת השואה יהודית עוז ספר בשם "הגנים של הנאצים". טענתה הפרובוקטיבית, שלא לומר המגוחכת במבט ראשון, היא שהגרמנים נושאים גן מוטציוני שהפך אותם לרוצחים אכזריים. לא ברורה התקבלות הספר בקהילה המדעית, אך לטעמי הוא מהווה דוגמא מצויינת למרחק הרב שחוקרים מוכנים ללכת בכדי להסביר את התופעה הנאצית. מאות אלפי מחקרים מקשת המחקר המדעי ניסו ומנסים לפענח את המסתורין סביב התופעה הזו שהובילה לקטסטרופ”