ספר התניא הינו ספר היסוד של חסידות חב"ד והינו אחד מספרי המוסר החשובים שנכתבו בזמן מן הזמנים. זהו ספר הכתוב באיפוק רב ורק על ידי מאמץ אפשר לגלות את עומק התכנים כמו את עוצמת הרגש הטמונה בו. יש בספר חדירה לעמקי בעיות הנפש ומאבקיה, רעיונות והדרכות באין ספור בעיות חיים, ותפיסת עולם שלימה וכוללת. ויחד עם זאת, אין בו דבר שאינו לצורך. פעמים ישירות ופעמים בדרכי עקיפין - נוגע כל דבר בבעיות הקיום של הנפש היהודית, במאבקיה הפנימיים ובנצחונה האפשרי. כספר מוסר מציב ספר התניא מודל מוסרי חדש - "הבינוני". הבינוני אינו צדיק ואינו רשע, הבינוני גם אינו ממוצע, הבינוני הוא מעמד לעצמו, המבטא את האידיאל של האדם המצוי. את מה שכל אחד יכול וצריך להשיגו. הבינוני אינו זה שניצח ואינו זה שנוצח - הוא זה שנאבק, ואשר מאבקו עם נפשו הוא כולו שבח לבורא. הבינוני כאידיאל שאליו ישאף האדם פותח פתח לכל אדם, בכל מקום ובכל דרגה, למצוא את מקומו בכלל השואפים להיות עליונים - עובדי ה' באמת. ביאור תניא של הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) הינו אכן ביאור מלא לספר התניא, העוקב אחר כל דברי הספר ומבארם - תוך הבאת המקורות ומראי המקומות. בניסוח שיש בו גם מחן השיחה שבעל פה וגם מן הבהירות והדיוק, נוסף גם על ביאור רחב של מושגי היסוד והשקפת עולמה של החסידות בכלל. ואולם יש בו יותר מביאור: בהסברים הפונים אל משכיל בן דורנו בצד משלים בתוך חיינו היום וסיפורים מתוך חיי החסידים בעבר - הוא ממשיך את עולמו ופנימיותו של ספר התניא אל תוך עולמו של הקורא. ואם בספר התניא נכתבה תורת החסידות, הרי בביאור תניא היא נקראת מחדש אל תוך החיים, אל תוך נפשם ומציאות חייהם של אלה השואפים להידבק בה', החיים כאן היום....

"שער היחוד והאמונה" הוא חלקו השני של ספר התניא. חלק זה עוסק בהתייחסות הכוללת בין עולם לאלוהים, באמונה באחדות האלהית השלימה מצד אחד ובנוכחות האלהית שבכל דבר מצד שני, שאינן אלא שתי הפנים של אותה הוויה עצמה. המציאות שאנו רואים אינה אלא השתקפות של הוויה פנימית - דבר ה' - שאינה אלא ההוויה האלהית בעצמה. "אין עוד מלבדו" מובנו שאין מציאות מלבדו ושלא יכול להיות כל קיום חוץ ממנו. הוא אינו רק המקור הראשון למציאות שהוא ברא, אלא הוא אף המחייה והמהווה אותה - בכל יום תמיד - מהאין הגמור. הבריאה, כתהליך המעביר דברים מן האין אל היש, ממשיכה ופועמת במציאות כולה בכל רגע ורגע. ואולם ספר זה אינו עיון תיאורטי במעשה בראשית. שאלת הבריאה אינה חשובה כשלעצמה, אלא מבחינת הקשר בין הבריאה לבורא, הקשר של השגחה פרטית שבפרטית. כאשר מוסבר כי הוצאת כל דבר מהשגחה פרטית - היא כפירה בעצם ההוויה האלהית ובעצם מציאותה של הוויה כלשהי. ...