“התלמוד, שנישא במשך הדורות ביד בוטחת על ידי העם היהודי - הוא ספר גזעני ביסודו, בדיוני ומשעשע (לעתים נראה כי סיפורים שלמים בו הינם בדיחות ותו לא) אך למרבה הצער בעל אחיזה רבה במציאות. האם העם היהודי, המציית לחוקי התלמוד ברצינות תהומית (דוגמאות הביא בהמשך) היא שגרמה לחוקיו לחלחל במציאות, או שישנו איזה כוח עליון שהתלמוד רק מפרט את גווניו? זאת לא אוכל לקבוע לעת עתה. לעניות דעתי, יש לעכל את התלמוד כמו שאנו אוכלים תפוח בקיץ. מבלי לקרוא על כך, לא יכולנו לדעת כי התפוח עבר הקפאה כמה חודשים לפני ששווק אלינו, ונקטף בכלל בסתיו. כך בקוראנו את התלמוד, יש להתעלם מהעובדה שהוא נכתב לפני כמה אלפי שנים, ולספוג לתוכנו את שפתו העשירה ואת שלל הניבים והביטויים המצויים בו בהם ניתן להשתמש גם בהווה הישראלי. הגזענות. שכחתי לרגע את הגזענות. אכן, לפי התלמוד שור של גוי שנגח שור של ישראל משלם נזק שלם, ואילו שור של ישראל שנגח שור של גוי משלם רק חצי נזק. אשה שמצטרפת לעם היהודי (גרה) נהפכת לזונה עם רשיון. ועוד ועוד.. אם כל זאת, קריאת התלמוד היא חשובה - גם משום שבעידן שלנו, שבוא גוגל מתרגם במהירות הבזק אתרים שלמים והופך כל גולש למרגל בזעיר אנפין, דווקא הכתיבה הרבנית - תלמודית (שבחלקה ארמית כתובה) נשארה מחוץ לטווח ההבנה של רובוט הגוגל. זה מאפשר לנו, לכתוב דברים בכל נושא שנבחר, כשאנחנו מכוונים לקהל יעד ישראלי בלבד. לסיכום, קראו את התלמוד רק אם אתה בטוחים מספיק כי בבוא אנשים לשאול על טיב קריאתכם - תהיה דעתכם איתנה דיה לא להשאב למחשכיו, ולזכור כי זהו רק ספר. ספר בלבד.”