אלטייב צאלח

אלטייב צאלח

סופר

אלטייב צאלח נולד בשנת 1929 בצפון סודאן, למד באוניברסיטת ח'רטום ובאוניברסיטת לונדון, שימש כראש מדור הדראמה במחלקה הערבית של הBBC-, היה מנכ"ל משרד ההסברה של קטר, ועבד באונסק"ו בפריס. ספריו תורגמו לשפות רבות, והוא נמנה עם גדולי הסופרים של המאה העשרים. בעברית יצאו לאור "זן מתחתן", והסיפורים "דקל הדוֹם של וַד חַאמֶד" ו"חופן תמרים" בתרגומה של רחל חלבה (אנדלוס, 2001), ו"עונת הנדידה אל הצפון" בתרגומו של טוביה שמוש (עם עובד, 1973).
1.
"...בצהרי אותו יום כבר היתה החדשה בפי כל. אותה שעה עמד זן ליד הבאר שבאמצע הכפר, מילא מים בכליהן של הנשים. וכהרגלו גם הקניט אותן. הילדים נקהלו סביבו וזימרו: 'זן מתחתן! זן מתחתן!...', והוא השליך עליהם אבנים, משך בשמלתה של נערה, דקר אשה וצבט שלישית בירכה. הילדים צחקו, הנשים צווחו וצחקו, ומעל לצחוקי כולם עלה הצחוק, אשר מן היום שבו נולד זן, הכפר לא היה כפר בלעדיו". ב"זן מתחתן", אחת מיצירות המופת של הספרות הערבית המודרנית, מתוארים חיי הכפר ווד חמד שבסודן ודמויותיו המגוונות בשפה עשירה ובאנושיות מפעימה. הכפר ותושביו אינם יישות סמלית אמורפית או רומנטית - ההוויה הכפרית מקבלת כאן ביטוי ושפה משלה. בדרכו האוניברסלית, הסופר הסודני הנודע אלטייב צאלח מפליא בכתיבה פיוטית ומלאת הומור, המשלבת את אמנות הסיפור העממית בסגנון ספרותי מודרני....

2.
"התאבלנו עליו כאילו את חסד העין הרואה וברכת האוזן השומעת איבדנו. כמו ל-רפאים חי האיש בינינו וכחלום חלף והלך מאיתנו, רק עשר עונות היה עמנו, או חמש נים בחשבון השנים, ובהן עשה מה שאין שאר הבריות עושות בחיים שלמים. כל טוב העולם נפל לידיו. את גיגולי החורף היה זורע בקיץ ובחורף... את האדמה לימד ואנחנו איתו, כאילו שלח אותו אלינו הבורא ישתבח כדי שיפיח תנופה בחיינו, ואנו נמשיך ונלך בדרכו. את בתינו בנינו טיט במקום קש, מי שהיה לו חדר אחד בנה שלושה, ומי שלא היתה לו חצר התקין לו חצר. את המגד בנינו מחדש, הרחבנו אותו ופרשנו בו שטיחים ומחצלות, מתנת דו-אלבית. מעל למצודה הוא בנה לו בית לפנים מבית, דיואן מאחורי דיואן וחצר בתוך חצר, ישתבח האל... פאטמה בת ג`בר אלדאר בכתה עליו בדמעות שליש, בכי הנאקה על בכרה שנגמל". בשתי הנובלות המעמידות את יצירת המופת "בנדרשאה" מספר אלטייב צאלח על דו-אלבית, הזר המסתורי שהופיע פתאום על גדת הנהר ליד הכפר וד חאמד, על בנו בנדרשאה, ועל נכדו של בנו מריוד. הוא הגיע פצוע, עייף ורעב, לא ידע מי הוא ומנייןבא. אנשי הכפר טיפלו בו, לימדו אותו את הקוראן, והעניקו לו את שמו דו-אלבית – מאור הבית – ואף השיאו אותו לאחת מבנותיהם. דו-אלבית נלקח כלעומת שבא, על ידי הנהר שהביא אותו, אך סיפורו חוזר ומופיע בכפר – לכל דור יש דו-אלבית משלו, וסיפורים אינספור על אבות מיתולוגיים של הכפר ותושביו. כמו ב"זן מתחתן" (אנדלוס,2001), גם כאן מפליא הסופר הסודאני הנודע אלטייב צאלח בתיאור חיי הכפר וד חאמד שבסודאן על שלל דמויותיו המגוונות, בכתיבה פיוטית ומלאת הומור....


הספר מורכב משני סיפורים קצרים והנובלה זן מתחתן שהיא עיקר הספר. זהו ספרו הראשון של אלטייב צאלח, סופר מצפון סודאן והוא יצא בביירות בשנת 1966. ... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
שהייתי קטן כל שבת מתי שהיינו נפגשים כל המשפחה אצל נונו היו יוצאים כל הילדים לשחק בחוץ רק אני הייתי נשאר יושב עם הגדולים הייתי אוהב לשמוע א... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ