יריב סאיג, איש שיווק ופרסום, סטודנט שנה שלישית למדעי המדינה ויחסים בין לאומיים.
חבר בצוות ההסברה והתקשורת של האוניברסיטה הפתוחה, וכן כותב מאמרים, יליד 76, תושב העיר נתניה.
הספר "חבר שלי ראש הממשלה" הוא יצירה הראשונה הראשונה שלי וחשוב לי לספר איך החל תהליך הכתיבה, זו שאלה שרבים מקוראי שואלים
מהיכן הרעיון??
הייתי בדרכי לפגישה, את החדשות שמעתי בחצי הקשבה, משלב אותם עם המחשבות שעברו בראשי באותם רגעים.
ואז הגיע סיפור יפה על ראש הממשלה שהיה רעב, וכל השיירה שלו עצרה ביער ליד ירושלים, ולאחר כבוד הובא לו המבורגר עסיסי, אותו אכל לבד על השולחן, כאשר אותו שולחן בודד זכה אותו רגע לשמירה ההדוקה ביותר במדינת ישראל.
חייכתי לעצמי, ראש הממשלה ברגע כל כך אנושי, מעניין מה הוא חושב לעצמו, כמה שאלות הייתי שואל אותו אם היה לי רגע איתו, מעבר לכל מה שכותבים עליו או אומרים עליו.
הכתבה נגמרה אבל לא קו המחשבה שלי, לפתע התחלתי לדמיין לעצמי את ראש הממשלה בבית שלי, והתחלתי לייצר נסיבות להגעתו אליי, ואז קפצה בי המחשבה על אחיינים שלי, מה זה היה עושה להם.
מרגע לרגע התחלתי לייצר את הסיפור בראש, כשהגעתי לפגישה כבר ידעתי איך הוא יראה, ורק חיכיתי להגיע הביתה כדי להתחיל לכתוב.
זה לא היה פשוט כמו שחשבתי שיהיה, הרבה תסכולים, הרבה מעצורים,.
מלבד זאת, הייתי כותב כל הלילה, עד השעות המוקדמות של הבוקר, ואז מרים את עצמי לעבודה.
אני חושב שהרגעים הכי שוברים היו המחשבות מה יקרה עם הספר, האם כל האנרגיה הזו תסתיים בסוף עם כתב יד במגירה, הרי זה לא יכול להיות, ההרגשה היא כל כך נכונה, אך זה סיכון שלקחתי.
תוך כדי העבודה על הספר, כל משפט שהיה עולה לי בראש היה נכתב על פתקים קטנים, אותם לצערי לא שמרתי, לעיתים כשבכל זאת ישנתי בלילה הייתי קם לפתע, עם מחשבה וכותב אותה היכן שיש וחוזר לישון.
בבוקר הייתי מגלה כי כתבתי על מסמך חשוב, ואף על השולחן!
לאחר חודשים ארוכים, זהו, סיימתי את הספר, מה עכשיו שאלתי את עצמי, עכשיו נכרוך אותו שיראה כמו ספר, באופיס דיפו הגשימו לי חלום קטן ראשון, ספר כרוך שלי, שאני כתבתי.
הצגתי את הספר בפני הוצאת קונטנטו דה סמריק, התהליך היה נפלא
לאחר חודשים של שיחות, המון מיילים ושיחות טלפון, הספר ירד לדפוס, ממש כמו שמודיעים לך שאשתך עומדת ללדת.
נסעתי לבית הדפוס כמו אב הנוסע לחדר היולדות, ובאמת הינה זה קורה, כל המחשבות שלי, כל השורות והפתקים, כל השעות שהוקדשו, נמצאים בתהליך מכני, אומנותי בפני עצמו.
כשהספר יצא, וכרך ראשן היה בידי, היה קשה לעכל.
התרגשות היא מילה קטנה מידי, כל מילה היא קטנה מידי לתאר את ההרגשה.
היה שווה, הסובלנות, הראיה הנכונה של ההוצאה לאור, הכל התחבר לדבר אחד גדול ונפלא שנקרא "חבר שלי ראש הממשלה"-ספר החדשות הראשון שלי.