אליאס קנטי

אליאס קנטי

סופר


1.
2.
"אני מנסה לספר משהו, וכל אימת שאני מחריש, אני מבחין שטרם אמרתי דבר. מין חומר נוזלי צמיג וקורן זוהר מופלא נשאר בתוכי ולועג למילים...היו שם התרחשויות, תמונות, קולות שמשמעותם מתהווה רק בתוכך, שלא נקלטו ולא אורגנו באמצעות מילים, שבהיותם מעבר למילים הם עמוקים יותר ומרובי משמעויות מהן." כך מתאר קנטי את רשמי ביקורו במראקש. מראקש, שהילכה קסם תמיד על מחפשי האקזוטיקה כמו גם על אנשי רוח ואמנים, השפיעה עמוקות גם על קנטי, היודע לתאר את קסמיה בדרך עמוקה, מקורית ומעוררת מחשבה. גם את זהותו היהודית הוא מגלה שם מחדש. מראקש של קנטי היא מראקש של החומר, של העליבות והזוהמה, אך גם של הרוח ושל היופי....

3.
גם צאתו לאור של מבחר גדול ממכתביו של פרנץ קפקא אל פליצה באואר בתרגום עברי ("מכתבים אל פליצה", פרוזה אחרת 2003), מוצעת פה לקורא הישראלי גם מסתו הנודעת של אליאס קנטי על המכתבים האלה. קנטי מלווה את המכתבים אל פליצה - שהיתה פעמיים ארוסתו של קפקא - צעד - צעד לאורך חמש השנים של חליפת המכתבים הסבוכה והמיוסרת הזאת (שרק מכתביו של קפקא נשמרו ממנה). בתוך כך הוא עוקב אחר צמיחתו ההדרגתית והלא - נמנעת של כישלונם הטרגי של היחסים בין השניים, ובד - בבד מתקרב עוד ועוד, עד כדי אינטימיות ממש, אל אישיותו של קפקא ואל הזיקה שבינה ובין ראיית - העולם שלו, בינה ובין כתביו. תשומת - לב מיוחדת ניתנת לזיקה ההדוקה שקנטי מוצא בין המכתבים של פליצה ובין הרומן "המשפט" - ומכאן שמה של המסה: "המשפט האחר". "המשפט האחר" הוא מופת של כתיבה מסאית אישית, ישירה, כמעט ספונטנית, שהנעימה האישית בה, ואף הרגשית לעתים, אינה מבקשת כלל להצניע את עצמה. "המכתבים האלה נטבעו בי כפיסת חיים ממש," מעיד המחבר על עצמו כבר בהתחלה, "ועתה הם מסתוריים ומוכרים לי כאילו היו חלק ממני מאז ומתמיד, מזמן שניסיתי לראשונה לקלוט אל קרבי אנשים בשלמות כדי להבינם שוב ושוב מחדש." קנטי אינו מהסס לשפוט את מושא חיבורו, לדון מפעם לפעם את היחסים בין קפקא לפליצה לא רק מתוכם ומתוך מבנה האישיות של השניים, ובעיקר של קפקא, כי אם על - פי נטיות לבו שלו. עד כדי כך שנדמה לרגעים שלא איש ספרות הוא שכותב את הדברים כי אם בעל עניין בדבר. - ואף על פי כן, ואולי בשל כך דווקא, יש הרואים בחיבור הזה את הדבר המעמיק והמרגש ביותר שנכתב על קפקא מעולם. אליאס קנטי נולד בשנת 1905 בעיירה הבולגרית רושצ'וק, עקר עם משפחתו למנצ'סטר, אחר - כך לווינה, לשווייץ ולגרמניה. למד כימיה באוניברסיטה של וינה. אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית היגר ללונדון. אחר - כך התגורר בלונדון ובשווייץ, ונפטר ב1994 - . ב1981 - הוכתר בפרס נובל לספרות. מספריו תורגמו לעברית, בין השאר: "סנוורים" (רומן), "ההמון והכוח" (מסה), "עד שמיעה, חמישים דיוקנאות" והספרים האוטוביוגרפיים "הלשון שניצלה" ו"הלפיד באוזן". "המשפט האחר" הופיע ב1969 - , שנתיים אחרי שראה אור "מכתבים אל פליצה"....

4.
"עד שמיעה" הוא אחד המוזרים והמעוררים למחשבה שבספריו של קנטי. במקום לכתוב רומן על העולם המודרני, בחר לצייר חמישים מתוך שלל הטיפוסים שהמין האנושי מורכב מהם, שכל אחד מהם מייצג סוג התנהגות מסוים - למן "מגיש העצומות", שהוא קרבן של החברה, דרך "שצף-קצף", כמין דמות ריקנית של דור-הסילון ועד לאישיות כ"חמומת מפות השולחן", אשה שהיא זועפת תמיד ובעלת נטיה כפייתית לנקיון וסדר ו"צפרדע היופי" המאמין רק באסתטיציזם. "עד שמיעה" היא סאטירה מרושעת ועם-זאת ספר מלא חכמה שנושאו האדם בחברה....

5.

"הרי המוני העם בימי היסטאריה לאומית הם בחינת עיוורים וחרשים. עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. אולם אם גורל העם יקר לבניו, מחובתם ... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ