אֶליאס קַנֶטי הוא חתן פרס נובל לספרות לשנת 1981 (על ספרו סנוורים). באוטוביוגרפיה שלו שוב באה לידי ביטויה גדולתו של קנֶטי המספר.
הלפיד באוזן הוא הכרך השני של זיכרונות קנטי. ציר הסיפור בכרך זיכרונותיו הראשון, הלשון שניצלה, היה הערצתו של קנטי הילד לאמו. הלפיד באוזן הוא בראש וראשונה סיפור הערצתו של קנטי למורהו הראשון ולסופר הווינאי קרל קראוס, אחד מגדולי הסטיריקנים של המאה. ספר זה הוא גם דיוקנה של אשתו הראשונה של קנטי, וֶצה.
הלפיד באוזן מספר על שנות בגרותו ובחרותו של קנטי, מאז בואו לווינה בראשית שנות העשרים, על שנות לימודיו ועל ראשית הבשלתו כסופר. סיפורו רצוף אפיזודות גרוטסקיות והארות מקוריות. הוא מתאר אישים מפורסמים שפגש בהם בביקוריו בברלין – ברטולט ברכט, גיאורג גרוס, איזק באבל. קולותיהם החיים של האנשים בספר זה מהדהדים בין צליליה של אירופה בעשור נסער וחסר נחת, עולם נפלא הניצב על עברי פי פחת.
"קנטי מספר לנו לא רק את מה שהוא זוכר אלא אף את מה שהוא יודע... ספריו האוטוביוגרפיים מתפתחים לכלל יצירה ספרותית יוצאת מהכלל." (המוסף הספרותי של טיימס)