ביקורת ספרותית על ההמון והכוח מאת אליאס קנטי / קאנטי

---

"הרי המוני העם בימי היסטאריה לאומית הם בחינת עיוורים וחרשים. עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. אולם אם גורל העם יקר לבניו, מחובתם הלאומית של המעטים השומרים על דעה בלתי תלויה היא להציל את העם המגשש באפלה ולהתוות לו דרך חדשה".

עוד מעט, כנראה לקראת סיום הביקורת, אולי אספר מי כתב את הציטוט המופיע כאן למעלה - ובעיקר על מה כתב אותו. זה היה פעם, אבל בואו נתחיל עם ההווה.
זו עת שלטון ההמון כאן באפריקה, או בגרסתו הרגילה מאז שחר האנושות - האספסוף.
אם אתה נראה ערבי או אפילו ערבי שלא עשה כלום ויוצא לך לצערך להיקלע לזירת פיגוע - סביר שתעבור לינץ' מהיר.
מופלאה ביותר בהקשר זה הייתה האירוניה באחד הפיגועים בנתניה, עת אחד ממארגני הלינץ' שנראה קצת ערבי, הפך בהבזק לקורבן
הלינץ' עצמו ולא עזרו המענות והתחינות, שהרי כאמור - עת שלטון ההמון היא.
אלא שלא רק בככר העיר מתבצעים מעשי לינץ' - זה קורה גם לא פעם במרחבי הרשת, בעיקר משום שאמצעי הניו-מדיה הם הכלי העיקרי לצמצום מוחו של המין האנושי ומוח מצומצם - כידוע - הוא אחת מצלחות הפטרי המוצלחות ביותר לצמיחת אספסוף.
קחו לדוגמה אתרים שונים, כמו למשל אתר ביקורת ספרים מסויים, אתר של אינטיליגנטים/ות.
החשד עולה ומתגבר כי גם שם שולטים אנשי אותו זרם אספסופי ששלוחותיו מכלות זעמם ברחובות. הרי גם שם, אם אתה
נדמה כאוהב ערבים, או רחמנא ליצלן לא מאוהב בכל היהודים, הרי שמיד תועלה קורבן למולך האספסוף, שהרי עת שלטון ההמון היא.
קנטי הבין בהמון שלא לומר באספסןף.
הוא הרי נולד עם "המאה של ההמון", המאה ה-20 והיה עד מקרוב לתופעות של עליית ההמון והפיכתו לגורם משמעותי בהתנהגות האנושית. הוא גם ראה מקרוב את טבח ההמון עם שתי מלחמות עולם אותן חווה. הוא היה מודע לכוחו של ההמון שלא לומר האספסוף, בעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה בה הוכח כיצד אספסוף המוכוון מלמעלה, בצורה גלויה או סמויה, עלול להמיט אסון בקנה מידה גלובלי.
מה צופן העתיד בתחום האספסוף? זו שאלה מצויינת שגם לקנטי אין עליה תשובה, אבל אולי כדאי לסגור מעגל, אל הציטוט מלמעלה, שפותח מילים אלו.
מדובר בדיווח של רוברט ולץ', שליח עיתון "הארץ" למשפטי נירנברג.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על ההמון והכוח