» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (25):
ספרים שאני רוצה לקנות,
שונות,
ספרים שאני מחפש,
ספרים בנושא כדורגל ישראלי,
ספרים,
כדורגל,
לקניה עכשווית,
RTBCPT3,
YN,
סוציולוגיה,
תחביבים, ספרים מקצועיים, אופנה, ספורט, גינון ופנאי למכירה,
רשימת ספרים לקנייה,
לקנייה,
.,
Wishlist - עיוני,
ישראל- פוליטיקה והיסטוריה,
ספרים לרכישה,
כלכלת ישראל,
לקנות ב-2022,
ספרי עיון,
נו, זה...איך קוראים לזה?..,
חברה ומדינה | תרבות ותקשורת,
פוליטיקה | צבא | מלחמה | בטחון | ריגול | פשע וטרור ,
התנגדות, מאבק וריגול • קיטובים: מדינה, חברה, צבא ובטחון • הכל שפיט,
ארץ ישראל | ציונות | תולדות היישוב,
עוד ...
|
|
1.
|
|
זה החל כמבחן גבריות של צאצאי הבורגנות האירופית באמצע המאה ה19 - , וזה הפך עד מהרה למשחק מבוקש של מעמד הפועלים, שאימץ אותו אל לבו. מדינת הלאום המודרנית, שנמצאה אז בשלבי התהוות, קפצה עליו כמוצאת שלל רב - הכדורגל אצר עבורה פוטנציאל לאירוע של תרבות המונים שיבטיח את ההגמוניה שלה. ואכן, בתוך זמן לא רב ממיסוד הכדורגל נצמדה אליו הלאומיות ואנסה אותו להישמע לה. שחקני הנבחרות הלאומיות לבשו את צבעי הלאום והפכו למייצגים הבולטים ביותר של הלאום והמדינה; ברגעי ההפוגה בין המלחמות הריטואליסטיות. מדינת הלאום ניכסה את פרות הניצחון ותפללה את תוגת הכישלון משחק הכדורגל הופקע מעתה לטובת העם והמדינה. הספר כדורגל ולאומיות בוחן מקרוב את האופן שבו הכדורגל הישראלי, שקדם להקמת המדינה, ליווה אותה בצייתנות ובהכנעה מראשית דרכה. מדינת ישראל, שמנהיגיה לא העריכו במיוחד את המשחק העממי הזה, ידעה לעשות בו שימוש ציוני כאשר היה לה צורך בכך, והכדורגל הישראלי היה אפוף אפוא בסממני הלאומיות הציונית - יהודית. בסרטוט מפה היסטורית ראשונית וחלוצית של הכדורגל הישראלי משנות ה - 50 עד ימינו, מתחקה אמיר בן - פורת אחר אופן ההשתנות של המשחק הפופולרי זהמענג הזה מאירוע בנאלי כפרקטיקה לעצמה לאירוע נשגב, רב עוצמה, המקפל בתוכו תוצאות משמעותיות לזהות היהודית, שכן במשך זמן רב היה הכדורגל הישראלי מכשיר של אינטגרציה למכלול שסומן כמדינת היהודים. ואולם כאשר חלו שינויים בחברה ובתרבות הישראלית, כאשר נסדקה המדינה המונוליתית, חלו גם שינויים בזיקה שבין הכדורגל ללאום ולמדינה. הכדורגל התמסחר, הזיקה המקומית החלה להתחרות בזיקה הלאומית, ו"אחד עשר האנשים המופלאים המייצגים את המדינה" מייצגים מעתה את כל אזרחיה כמעט. אמיר בן - פורת הוא סוציולוג החוקר את הספורט הישראלי ומלמד בחוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי של המכללה למנהל - מחברם של הספרים "בילאדי בילאדי" (בבל, 2001). המביא את סיפורה של הפועל טייבה בליגה הלאומית, ו"ממשחק לסחורה" (המרכז למורשת בן - גוריון, 2002), המתאר את הפיכתו של הכדורגל הישראלי מפרויקט פוליטי לפרויקט מסחרי....
|
|
2.
|
|
הביוגרפיה של הכדורגל הישראלי נטועה במהלכים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שעיצבו את החברה הישראלית. מהלכים אלו נשאו אותו מילדות לבגרות. על כן סיפורו של הכדורגל הישראלי הוא גם סיפורה של החברה שבה הוא התעצב. כמעט כמו נל נושא אחר גם הכדורגל הישראלי היה נתון לחסותה של הפוליטיקה - דרך ניהולן נקבעה על - ידי מרכזי הספורט הבולטים, מכבי, הפועל ובית"ר, שכל אחד מהם היה סמוך על שולחנה של מפלגה פוליטית. מודל הניהול של הכדורגל היה המודל הפוליטי. הדיו של המתח הפוליטי ששרר אז בישראל נשמעו היטב גם במגרשי הכדורגל, שם נאבקו ביניהם נציגי המחנות הפוליטיים, והקהל שבא לעודד את קבוצתו האהודה היה שותף למאבק זה, בין שאבה בין שלאו. במרוצת השנים הלך והתמסמס המודל הפוליטי והחל לבצבץ המודל המסחרי של הכדורגל, שהיה נהוג באירופה זה מנבר. הרקע לצמיחתו היה הפיכתה של החברה הישראלית לחברה קפיטליסטית. לכדורגל הישראלי לא היתה, למעשה, בררה. מחד, המרכזים הפוליטיים שתמכו בו שנים התנוונו, ובעיקר תש כוחם הכלכלי, מאידך, שחקנים החלו לתבוע שכר עבור אימונים, ביטול זמן והשתתפות במשחקים - ומנהלי הקבוצות והפטרונים שלהן נענו להם - ואף הגבירו את התביעה להפוך את הכדורגל למשלח - יד מוכר. בשלהי שנות השמינים עלה המודל המסחרי לגדולה והיה למייצג ההתנהגות של הכדורגל הישראלי. הצטרפותם של שחקני כדורגל לקבוצות בחו"ל וייבואם של שחקנים זרים לשחק בישראל מסמנים את קו פרשת המים. המודל המסחרי היה לעובדה הבולטת ביותר של הכדורגל הישראלי בראשית שנות התשעים, עם רנישתן של כמה מהקבוצות הבולטות בכדורגל הישראל' בידי בעלים פרטיים. החל עידן חדש - הכדורגל הקהילתי הפך לכדורגל של צרכנים. הדגם המסחרי של אירופה עדיין רחוק, והדרך אליו רבה, אך כפי הנראה אין לכדורגל הישראלי דרך אחרת. פרופ' אמיר בן פורת הוא סוציולוג ועוסק בחקר הספורט בכלל והכדורגל בפרט. הוא מלמד באוניברסיטת בן - גוריון בנגב ובמכללה למנהל בראשון - לציון....
|
|
3.
|
|
באוגוסט 1996 נפתחה עונת הליגה הלאומית. העולה החדשה מטייבה הגיעה אליה עם תקווה אך ללא ציוד מתאים: ללא מגרש ביתי וללא צוות שחקנים מגובש וסגור. בהמשך התברר שהיו חסרים עוד כמה דברים, אבל הליגה אינה לשכת הרווחה, הפועל טייבה היתה מוכרחה לשחק עם מה שיש, והיא שיחקה. עולה חדשה ללאומית אינה סתם מהגרת המבקשת להשתכן בה, אלא פולשת: היא פולשת לטריטוריה של קבוצות שכבר נמצאות שם, ומאיימת על מקומן, האיום הזה, כמובן, נוגע יותר לקבוצות החלשות, העניות, בכל עונה יש כמה כאלה קבוצה מצליחה אך ענייה, או קבוצה עשירה אך נחשלת במגרש, היא קבוצה שמספקת לליגה מתח ועניין מיוחדים, וכזאת הייתה הפועל טייבה - הקבוצה הערבית הראשונה בלאומית....
|
|
4.
|
|
האיכרים היו אלה שהניחו את המסך לקולוניזציה היהודית בפלשתינה. ה``פועלים``, כפי שהם מכונים בספרות הציונית, שבאו אחריהם, נשאו את המפעל הציוני עד להגשמתו במדינה. אולם באותם הזמנים ובאותם המקומות היה ציבור רחב יחסית של סוחרים, בעלי מלאכה, בעלי מקצועות חופשיים ומעסיקים, הראויים לתואר ``בורגנים. מעמד זה, שבכמה ממדינות אירופה נעשה דומיננטי במהלך המאה השמונה עשרה והמאה התשע עשרה, עם עליית הקפיטליזם, התקיים ביישוב היהודי בפלשתינה. עוד לפני העליה הראשונה והמשיך להתקיים ולהתרחב עם העליות שהיו מאז. השפעתו על עיצוב הכלכלה והתרבות של הישוב היתה מורגשת מאוד ומכמה בחינות חשובה במיוחד. במדינת ישראל, שגם היא עברה תהליך של קפיטליזציה, היתה מציאותו של מעמד בורגני חלק מהותי מעצם היווצרותה של החברה כולה. הבורגנות החלה את דרכה בישוב בפלשתינה כקטגוריה שהתגלמה באיכרים. אלו היו דומיננטיים בישוב היהודי החדש. העליה השניה נטלה מהם את הדומיננטיות הזו עד להקמת המדינה, ואז חלה תמורה מסוימת בהרכב הבורגנות ובהתנהגותה. עם תהליך הקפיטליזציה של החברה הישראלית, התפצלה הבורגנות והתארגנה מחדש בשנות התשעים של המאה העשרים, כאשר ישראל הלכה ונעשתה קפיטליסטית ככל המדינות כמעט, שבה הבורגנות - הפעם בדמותו של המעמד הבינוני החדש - להיות דומיננטית בחברה הישראלית. פרופסור אמיר בן-פורת סיים את לימודיו לתואר שלישי באוניברסיטת סטרטקליד בגלזגו, סקוטלנד. כיום הוא מרצה בחוג לסוציולוגיה בחוג למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון ובמכללה למנהל בתל אביב....
|
|
5.
|
|
מדי שבוע בשבוע, במשך עונת המשחקים, הם מתייצבים כחיילים נאמנים ונלהבים במגרשים על פני כדור הארץ כולו. אנשים רבים מאוד: גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, שחורים, לבנים, צהובים, אדומים, מבני כל הדתות והלאומים. הם ממלאים את היציעים בצהלה, בגעש ובצער המתחלפים תדיר בהתאם לתוצאות: ניצחון או כישלון. האנשים האלה הם אוהדי המשחק הנפוץ ביותר בעולם כיום: משחק הכדורגל. מן הרגע שבו עוצב המשחק הזה במתכונתו המודרנית, היו האוהדים לחלק בלתי נפרד ממנו: "לא ראיתי משחק נעזב" במקום הנידח ביותר על פני הגלובוס שבו מתקיים משחק זה, ניתן למצוא קומץ אוהדים יושבים או עומדים על הקווים, ויש להם מה לומר. כי ייחודו של משחק הכדורגל הוא בזה שאוהדיו הם גם יוצריו. מועדון, שחקנים ואוהדים הוא שילוש שבו, חסרונו של האחרון מבטל גם את השניים האחרים. המשחק הזה אינו יכול להתקיים בלעדיהם, והם אינם יכולים בלעדיו. סדר היום של האוהדים סובב סביב הכדורגל - יחסיהם עם אחרים, כולל עם בני משפחה הקרובים ביותר, סובבים סביבו. ואם ישאלו אותם, הם יאמרו כי המשחק הזה הוא שלהם והם חייבים לו. בעלי המועדונים באים והולכים, שחקנים באים והולכים, והאוהדים הם שם מאז ומעולם, כמעט מן העריסה ועד למנוחה נכונה, ואין זו קלישאה. הם שם כדי לעודד־להגן־להתחלק בפירות הניצחון ולהחלים מן הכישלון. כל סוף שבוע הוא “מלחמה”, ואין כמו המלחמה הזו "ללא כדורים", כדי להעניק להם עונג בלתי נדלה....
|
|
7.
|
|
נדמה כי מדינת ישראל החלה כפרויקט סוציאליסטי הנישא על ידי קואליציה של מפלגות שמאל ששורשיהן בעבר היישובי, בראשות מפא”י ובהנהגתו של דוד בן גוריון. למעשה החל כמעט מיומה הראשון, מדינת ישראל הייתה פרויקט ציוני־לאומי שהקואליציה הזו יותר מכל בנתה וטיפחה, בעוד שהסוציאליזם נדחק יותר ויותר לשוליים עד שאופסן. כמו בכל מעשה היסטורי, האנשים הם שעושים היסטוריה בתנאים שמצרים את חופש הפעולה שלהם אבל יש בידיהם ברירה מסוימת. בזמן ההוא עמדה בפני האליטה השלטת הבחירה בין מודל קפיטליסטי שכבר נטע שורשים חזקים במערב, לבין המודל הסוציאליסטי שדמותו המעוותת נשקפה בברית המועצות ובגרורותיה במזרח. בין לבין היה מודל נוסף, המודל הסוציאל דמוקרטי שגם לו היו כבר מהלכים במדינות הדמוקרטיות. לכאורה, נבחר המודל האחרון; למעשה, כבר בראשית ימיה של מדינת ישראל הציונים־הסוציאליסטים החלו דווקא בטיפוח תנאי קיום למודל הקפיטליסטי כשהם מתרצים זאת בכורח הנסיבות שהעדיפו את תהליך בינוי העם והמדינה. למעשה, הם עשו היסטוריה כאשר הם עצמם אחראים גם ליצירת התנאים שהכתיבו את חופש הפעולה שלהם. מאוחר יותר, כאשר ההנהגה עברה מידי השמאל לידי הימין, לא היה לאחרון צורך בתירוצים כי נאו־ליברליזם היה מאז ומעולם בן בית אצלו. הוא גם לא היה צריך להתאמץ יתר על המידה כי קודמיו מן “השמאל” כבר הכשירו את הדרך להפיכתה של ישראל לקפיטליסטית. מן האדום הדומיננטי נותר דגל אחד או שניים ביציעי הפועל תל אביב.
מדינת ישראל של היום היא קפיטליסטית על כל מה שמשתמע מכך בחלוקת העבודה המעמדית, אי־השוויון הכלכלי, ההתמסחרות המואצת של התרבות ועוד. יש מי שהם שבעי רצון מכך ויש מי שדעתם אינה נוחה מזה בלשון המעטה. אבל כרגע זה מה שיש, והעתיד למרבה השמחה או הצער, נראה כמו ההווה.
אמיר בן פורת, לשעבר מרצה במחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמסלול האקדמי של מכללה למנהל בראשון לציון.
...
|
|
9.
|
|
"העתיד שייך לנשים" – כך הצהיר בשנת 1995 ג'וזף בלאטר, יושב ראש ההתאחדות הבין-לאומית לכדורגל, בשבחו את סגנון המשחק של נשים כדורגלניות:
"משחק בסגנון ייחודי", "מאופיין באלגנטיות".
לכאורה, מדובר בהצהרה בעלת חשיבות של ממש: פיפ"א מקבלת-מאמצת את כדורגל הנשים למשפחת הכדורגל העולמי.
לאחר שנים של מאבק על זכותן לשחק כדורגל ליד כדורגל הגברים, ובהכירן בכך שאין להן ברירה אלא להסתפק בשלב זה במעמד של שוות אך נפרדות, סוף-סוף, הסמכות הגבוהה ביותר של הכדורגל העולמי מעניקה להן מעמד, ויתרה מזאת: רואה בכדורגל הנשים את עתיד המשחק הזה.
האם כך?
נשים החלו לשחק כדורגל זמן מה לאחר שמשחק זה קודד והפך למשחק בהא הידיעה של המעמדות הנמוכים באנגליה, והן עוררו רגשות סוערים.
המגדר הגברי התלכד נגדן: התאחדות הכדורגל האנגלי החרימה אותן וחבריה נתבעו שלא לשתף עמן פעולה;
העיתונות הנשלטת על ידי גברים גינתה אותן וקבעה שהמשחק הזה אינו מתאים להן.
אבל אף על פי כן ולמרות הכול נשים אנגליות ייסדו מועדוני כדורגל משלהן וקיימו משחקים בינן לבין עצמן. עם השנים התפשט כדורגל הנשים למדינות המערביות, ומשם הלאה לדרום אמריקה, אסיה ואפריקה.
במאה שבעים ושבע מדינות יש היום כדורגל נשים, כולל ישראל.
כדורגל הנשים בעולם מתקיים כיום במעמד של "אוטונומיה יחסית" המוענקת לו על ידי מוסדות הכדורגל הארציים והבין-לאומים המונהגים על ידי גברים. את האוטונומיה הזאת הרוויחו הנשים במאבק עיקש ומתמיד במקביל למאבק הפמיניסטי שנערך בחזית הפוליטית, אך גם במנותק ממנו. כדורגל הנשים בישראל מתנהל בשוליים: מספר הקבוצות אינו רב, תקציבו דל וקהלו מדולל מאוד.
מעמדו כעלה הנופל ביער: אין רואה ואין שומע. ובכל זאת, במשך עונת הכדורגל מתייצבות השחקניות על כר הדשא בכל שבוע כדי לומר להן ולאחרים – יש.
ד"ר אמיר בן-פורת – לשעבר מרצה בחוג למדעי ההתנהגות, אוניברסיטת בן גוריון – פרסם, בין השאר, את הספרים הבאים:
"ממשחק לסחורה: הכדורגל הישראלי" (2002); "כדורגל ולאומיות" (רסלינג 2003)....
|
|
11.
|
|
עם הקמת המדינה נדמה היה שתנועת העבודה עומדת להגשים את חלקו השני של הפרויקט הציוני־סוציאליסטי, לממש את המודל הסוציאליסטי, לעשותו לדומיננטי.
למעט הדגם הסובייטי שהשמאל הציוני העריץ אותו מרחוק אך נזהר ממנו, לא עמדו בפני מנהיגי תנועת העבודה דגמים חיים של חברה סוציאליסטית שלמה. אבל הייתה תיאוריה וכמה 'מקרי התנסות' בעולם שניתן היה ללמוד מהם משהו.
בתקופת היישוב הוחל בהכנת המסד והכלים: ארגון פועלים (ההסתדרות) שידו כמעט בכל — תעשיה, תרבות, ספורט והגנה. קיבוצים ומושבים שהשפעתם על החברה היישובית הייתה רבה יותר מכמותם. מפלגות פועלים שכבר אז היו דומיננטיות. כל אלה עלו למדינת ישראל במאי 1948.
נדמה שאופציה סוציאליסטית עמדה בפתח — לאו דווקא הפיכתה של כל החברה הישראלית — מה שלא היה ניתן לעשות בתנאי הזמן ההוא — אלא השתתתה על פרמטרים מסוימים שישמרו ויתחזקו את הדומיננטיות של הפוטנציאל הסוציאליסטי.
בבחירות לאספה המכוננת שנערכו בינואר 1949, זכו המפלגות הציוניות־סוציאליסטיות במרבית הקולות.
השפעתה הרבה של תנועת העבודה שכל אחת מן הספירות המרכזיות של החברה הישראלית נמשכה במשך כל העשור. הפוטנציאל לא יצא מן הכוח אל הפועל, הפרויקט הציוני־סוציאליסטי נמוג: הרכיב שלפני המקף אידה את זה שאחריו....
|
|
