הביוגרפיה של הכדורגל הישראלי נטועה במהלכים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שעיצבו את החברה הישראלית. מהלכים אלו נשאו אותו מילדות לבגרות. על כן סיפורו של הכדורגל הישראלי הוא גם סיפורה של החברה שבה הוא התעצב. כמעט כמו נל נושא אחר גם הכדורגל הישראלי היה נתון לחסותה של הפוליטיקה - דרך ניהולן נקבעה על - ידי מרכזי הספורט הבולטים, מכבי, הפועל ובית"ר, שכל אחד מהם היה סמוך על שולחנה של מפלגה פוליטית. מודל הניהול של הכדורגל היה המודל הפוליטי. הדיו של המתח הפוליטי ששרר אז בישראל נשמעו היטב גם במגרשי הכדורגל, שם נאבקו ביניהם נציגי המחנות הפוליטיים, והקהל שבא לעודד את קבוצתו האהודה היה שותף למאבק זה, בין שאבה בין שלאו. במרוצת השנים הלך והתמסמס המודל הפוליטי והחל לבצבץ המודל המסחרי של הכדורגל, שהיה נהוג באירופה זה מנבר. הרקע לצמיחתו היה הפיכתה של החברה הישראלית לחברה קפיטליסטית. לכדורגל הישראלי לא היתה, למעשה, בררה. מחד, המרכזים הפוליטיים שתמכו בו שנים התנוונו, ובעיקר תש כוחם הכלכלי, מאידך, שחקנים החלו לתבוע שכר עבור אימונים, ביטול זמן והשתתפות במשחקים - ומנהלי הקבוצות והפטרונים שלהן נענו להם - ואף הגבירו את התביעה להפוך את הכדורגל למשלח - יד מוכר. בשלהי שנות השמינים עלה המודל המסחרי לגדולה והיה למייצג ההתנהגות של הכדורגל הישראלי. הצטרפותם של שחקני כדורגל לקבוצות בחו"ל וייבואם של שחקנים זרים לשחק בישראל מסמנים את קו פרשת המים. המודל המסחרי היה לעובדה הבולטת ביותר של הכדורגל הישראלי בראשית שנות התשעים, עם רנישתן של כמה מהקבוצות הבולטות בכדורגל הישראל' בידי בעלים פרטיים. החל עידן חדש - הכדורגל הקהילתי הפך לכדורגל של צרכנים. הדגם המסחרי של אירופה עדיין רחוק, והדרך אליו רבה, אך כפי הנראה אין לכדורגל הישראלי דרך אחרת. פרופ' אמיר בן פורת הוא סוציולוג ועוסק בחקר הספורט בכלל והכדורגל בפרט. הוא מלמד באוניברסיטת בן - גוריון בנגב ובמכללה למנהל בראשון - לציון.

הביוגרפיה של הכדורגל הישראלי נטועה במהלכים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שעיצבו את החברה הישראלית. מהלכים אלו נשאו אותו מילדות לבגרות. על כן סיפורו של הכדורגל הישראלי הוא גם סיפורה של החברה שבה הוא התעצב. כמעט כמו נל נושא אחר גם הכדורגל הישראלי היה נתון לחסותה של הפוליטיקה - דרך ניהולן נקבעה על - ידי מרכזי הספורט הבולטים, מכבי, הפועל ובית"ר, שכל אחד מהם היה סמוך על שולחנה של מפלגה פוליטית. מודל הניהול של הכדורגל היה המודל הפוליטי. הדיו של המתח הפוליטי ששרר אז בישראל נשמעו היטב גם במגרשי הכדורגל, שם נאבקו ביניהם נציגי המחנות הפוליטיים, והקהל שבא לעודד את קבוצתו האהודה היה שותף למאבק זה, בין שאבה בין שלאו. במרוצת השנים הלך והתמסמס המודל הפוליטי והחל לבצבץ המודל המסחרי של הכדורגל, שהיה נהוג באירופה זה מנבר. הרקע לצמיחתו היה הפיכתה של החברה הישראלית לחברה קפיטליסטית. לכדורגל הישראלי לא היתה, למעשה, בררה. מחד, המרכזים הפוליטיים שתמכו בו שנים התנוונו, ובעיקר תש כוחם הכלכלי, מאידך, שחקנים החלו לתבוע שכר עבור אימונים, ביטול זמן והשתתפות במשחקים - ומנהלי הקבוצות והפטרונים שלהן נענו להם - ואף הגבירו את התביעה להפוך את הכדורגל למשלח - יד מוכר. בשלהי שנות השמינים עלה המודל המסחרי לגדולה והיה למייצג ההתנהגות של הכדורגל הישראלי. הצטרפותם של שחקני כדורגל לקבוצות בחו"ל וייבואם של שחקנים זרים לשחק בישראל מסמנים את קו פרשת המים. המודל המסחרי היה לעובדה הבולטת ביותר של הכדורגל הישראלי בראשית שנות התשעים, עם רנישתן של כמה מהקבוצות הבולטות בכדורגל הישראל' בידי בעלים פרטיים. החל עידן חדש - הכדורגל הקהילתי הפך לכדורגל של צרכנים. הדגם המסחרי של אירופה עדיין רחוק, והדרך אליו רבה, אך כפי הנראה אין לכדורגל הישראלי דרך אחרת. פרופ' אמיר בן פורת הוא סוציולוג ועוסק בחקר הספורט בכלל והכדורגל בפרט. הוא מלמד באוניברסיטת בן - גוריון בנגב ובמכללה למנהל בראשון - לציון.