יורם קניוק

יורם קניוק

סופר

נולד בתל אביב בד' באייר תר"ץ (2 במאי 1930) לאביו המחנך ד"ר משה קניוק, ממייסדי כפר-הילדים גבעת-המורה ומנהלו הראשון של מוזיאון תל אביב. גדל ונתחנך בתל אביב, בה למד בבית-הספר 'תיכון חדש'. בימי מלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח. לחם בחזית ירושלים ונפצע. לאחר שהחלים למד ציור ב'בצלאל' ובפריס ושהה מספר שנים בארצות הברית שם עסק למחייתו במלאכות שונות. יורם קניוק כותב בעיתונות הישראלית רשימות בעלות אופי סיפורי, ועוסק בביקורת תיאטרון. כותב למבוגרים ולצעירים (ב-1979 זכה בפרס 'זאב' על ספרו "הבית שבו מתים הג'וקים משיבה טובה") כמו כן זכה יורם קניוק בפרס נשיא המדינה (1998), פרס ביאליק לספרות יפה (1999) פרס ברנר (1987) ובצרפת זכה ב- Prix de Droits del'Homme (פרס זכויות האדם) וב-Prix Méditerranée Etranger. ספריו תורגמו לשפות רבות. יורם קניוק מתגורר בתל אביב, עם רעייתו מירנדה. לזוג שתי בנות: איה ונעמי.
ב-8 ביוני 2013 נפטר קניוק בבית החולים איכילוב לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. הוא תרם את גופתו למדע.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (423):
רשימה, הספרייה העברית בברלין, ספרות - מקור, כללי, לקרוא שוב, אתגר מספר 3 - ספרות עברית, ספרים שקראתי, רוצה לקרוא, קראתי, אהבתי, נהנתי, רוצה לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שרוצה לקרוא, הספרייה של ש. , הספרים שקראתי כבר..., שווה להשיג, רבי מכר, רמה 2- קראתי ואהבתי, ספרים שנשמעים מסקרנים ומעוררי עניין, ספרים בנושא שואה או מלחמת העולם ה2, עוד ...
1.
כבר חמישים ותשע שנים אני מנסה לכתוב את הדברים האלה. ב-1949, בהיותי מלח באונייה "פאן יורק", כשהשתתפתי בהבאתם של פליטי שואה לארץ, כתבתי ספר שקראתי לו "החברים של בני", כלומר בני מרשק. אישה יפה מכפר יהושע העתיקה את כתב היד אבל איש לא רצה בו והוא אבד. אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלוא איני סומך על הזיכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. אתה חושב, ואחרי רגע אתה זוכר רק מה שאתה רוצה. הייתי נער בן שבע-עשרה וחצי, ילד טוב תל אביב באמצע מרחץ דמים. היינו בירושלים ובבאב אל ואד. שלא כחטיבות אחרות של קיבוצניקים והכשרות מגויסות ואוהלי פלמ"ח ושירים עד כלות הלילה, אצלנו אמנם היו כמה חבר'ה מקיבוצים שלמדו בבית ספר, אבל רובנו היינו חורנים מכל מיני חורים בארץ: מהמושבות, ממחלול, משיפור הים, מגדרה, מכפר מל"ל, מכפר יחזקאל, מחיפה, מכפר סבא, מנהלל, ממוצררה. התגנבנו לכל מיני מקומות, לא היה לנו חצי גרוש על התחת, והלכנו ושרנו איך נמות בבאב אל ואד. שרנו בערגה ובתעצומות נפש. הפּוֹצים שהיינו, חשבנו שבאמת יהיה נהדר למות בבאב אל ואד, ודמיינו איך הם יירו בנו קליעים חודרי שריון. יפי בלורית ותואר אמנם היינו, אבל חכמים, לא. חכמים אינם הולכים למות מתוך בחירה והם בני שבע-עשרה או שמונה-עשרה או אפילו עשרים. חכמים מעדיפים מדינות קיימות על פני מדינות נחלמות. חכמים אינם מנסים להקים מדינות חדשות בחמסינים, בארץ מלאה ערבים בני המקום ומוקפת מדינות ערביות שרואות בהם זרים מזידים. לחמתי בכפר סריס, ובבית מחסיר, ובקסטל, ובנבי סמואל, ובקולוניה, ובהר ציון, ובסן סימון, ובעוד קרבות, אני בטוח שהייתי שם, אני יכול לראות בתוך עיני העצומות את הקרבות האלה, אבל את עצמי איני רואה בהם. האם מה שראיתי אכן ראיתי? ואיפה היה ה"אני" שהיום ישנו, עם כל הימים ההם שאצרתי בתוכי? ואולי חלמתי את הכול....

2.
אדם בן כלב נחשב לאחד הספרים המהפכניים בספרות הישראלית ולאחת מן היצירות ששינו את האופן שבו יוצגה ונתפשה השואה בספרות. הספר, שראה אור לראשונה בשנת 1968, הקדים את זמנו בשנית רבות. במרכזו ניצב אדם שטיין, ניצול שואה ששרד את המשרפות בזכות כשרונו הגדול כליצן. תפקידו של אדם במחנות היה לשעשע את הצועדים אל מותם (כולל בני משפחתו שלו) בדרכם האחרונה, ולשמש גם ככלבו של מפקד המחנה. הציבור הישראלי התקשה אז לעכל את הספר הטרגי-קומי, שבססגוניותו, בפנטסיות שלו ובשאלות שהעז להעלות ביחס לשואה חרג מאוד מן המקובל עד אז בספרות ואולי בדיון התרבותי, אך מאז הוא נדפס במהדורות חוזרות ונשנות, תורגם ל-51 שפות וזכה לביקורות נלהבות ברחבי העולם. באדם בן כלב היה קניוק הראשון להתמודד עם נושא האמצעים של גרוטסקה ואבסורד, ובחן את החוויה הבלתי נתפשת של השואה, כמו גם את האובדן וקריסת כל מערכות הפרשנות שבאו בעקבותיה, דרך המקום שבו מיטשטשים הגבולות בין מציאות ובדיון, צדק ורשע, הומור ואימה, שיגעון ושפיות. הספר עובד למחזה ומועלה בהצלחה בתיאטרון גשר זה שנים רבות, בארץ ובעולם. ...

3.
בספר זה מאוגדים שניים מהטובים שבכתביו של הסופר יורם קניוק: הסיפור העיטים והנובלה נבלות. גיבור הסיפור העיטים הוא בן דמותו של יורם קניוק, שהשתתף כשהיה בן שבע-עשרה וחצי בניסיון ההשתלטות של כוחות מחטיבת הראל על נבי סמואל – קרב כושל שנהרגו בו שלושים ושמונה מחיילי החטיבה. הגיבור המספר שוכב פרקדן בשדה הקטל ומנהל קרב תודעתי עם ציפורי הטרף, מתוך הבנה שלמה ומאוחדת של מותר העיט על האדם. שלוחיו הבוזזים, המבזים, של האתוס הציוני מקריב הילדים. העיטים, חוויה ביוגרפית שהפכה לחוויה קיומית, הוא מסיפורי המלחמה החזקים ביותר שנכתבו בספרות העברית. בנבלות מתמודד קניוק עם מלחמת השחרור מזווית ראייה אחרת. במסגרת של קומדיה שחורה מתואר סיפורם המטורף-הזוי של שלושה פלמ"חניקים קשישים המנצלים את כישוריהם כלוחמים בדימוס ורוצחים עשרות צעירים וצעירות ברחובות תל אביב הבורגנית-מפוטמת-מושחתת. מיהם הנבלות? אותם פלמ"חניקים צעירים לשעבר, ניצולי העיטים מהסיבוב הקודם, טורפי הצעירים בסיבוב הנוכחי? ואולי הנבלות הם צעירי העכשיו, שאינם זקוקים לסיפורי דה-מיתיזציה של הציונות, כי את האידיאולוגיה הם רצחו מזמן, ועל בני מגש הכסף הם לא שמים גרוש....

4.
"פרח לא מסביר את עצמו - אהבה אינה מסבירה את עצמה", שרה בילי הולידיי. על-פי קניוק: פרוזה אינה מסבירה, אינה מבטאת דעה. פרוזה מספרת אנשים בתנועה, ומה שהם זה גם מה שמסביר אותם. חיים על נייר זכוכית מעצב עשר שנות חיים באמריקה של שנות החמישים, מן השנים המהפכניות, המסעירות והדחוסות של המוזיקה, התרבות והאמנות האמריקנית ובמובן מסוים וחשוב, גם של הגורל היהודי שם. מקומות אקזוטיים, אירועים בלתי-אפשריים וגיבורי תרבות כמו צ'רלי פרקר, בילי הולידיי, ג'יימס דין ומרלון ברנדו, מככבים כצמתי נסיעה ברחבי היבשת, שליבה הוא העיר ניו יורק והדופק שלה הוא הווילג'. שם מונעת חבורה יוצאת דופן של צעירים על-ידי בדידות גדולה המתקיימת בתוך געש אדיר של מפגשם, כאב, מחול, סמים, אלכוהול, ואפילו תרבות המאיה. תשוקה, ג'ז ואלוהים - אלה הם מקורות ההשראה שמהם יוצא קניוק את הרוח הכל-כך מיוחדת לו, והם המכתיבים את הקצב והמוזיקה של הספר הזה. דרכם מועלים באוב זכרונותיו הפראיים מאותה תקופה וכל אותן דמויות אינטנסיביות וחד-פעמיות שנשרפו במהירות מאותה תקופה וכל אותן דמויות אינטנסיביות וחד-פעמיות שנשרפו במהירות באישה של אותה אמת מזוקקת וחסרת פשרות שלאורה התעקשו לחיות. ניו יורק שהשתמרה במוחו של קניוק, מה"ניצולים" הבודדים של השנים המופלאות ההן, היא עיר שאיננה קיימת עוד - ואולי היא היא אמריקה האמיתית. הכתיבה של קניוק בספר הזה מעוררת אסוציאציה של אשד זכרונות שאי-אפשר לעצור עותו. זוהי כתיבה נועזת, חשופה, אמיצה, והקורא נסחף בזרם הזה ומתקשה לעצור בקריאה....

5.
בתו, הרומן השמיני של רומן קניוק, מובא כעת מחדש בפני הקורא הישראלי. הרומן, שמתרחש בישראל של שנות השמונים, היה בשעתו רב-מכר ונחשב לאחד מספריו האהובים והמרתקים של קניוק. אחיאסף ריגר, קצין בכיר במילואים, מגלה לילה אחד שבתו היחידה, חמוטל, נעלמה והשאירה אחריה סימני-דרך מסתוריים ומבלבלים. הוא יוצא למסע חיפושים נואש אחריה, וככל שהזמן עובר והחרדה מתעצמת, גוברת בו המודעות למערכת היחסים הסבוכה שהיתה בינו לבין בתו, אשתו וידידיו, עד שהוא ניצב בפני האמת המרה ומגלה שחייו היו שקר. ...

6.
רומן זה, הוא הרחב והמורכב ביותר ביצירותיו של קניוק. זהו רומן תקופתי המקיף תפוצות ודורות ומנסה לסכם את עלילת-העל הכוללת של העם היהודי במאה העשרים. יש לרומן זה עלילה פנימית מורכבת, שהטכניקה הפרגמנטרית מפצלת אותה ויוצרת עלילת חוטי-עכביש, שבה החוטים משתזרים לרשת גדולה שכל המשתתפים מסתבכים בה....

7.
ירושלים הנצורה במלחמת - הקוממיות ומנזר עתיק המשמש בית - חולים לשעת - חירום הם הרקע לסיפור מקורי זה על פרשת אהבה לא - רגילה בין אחות ואדם מוכה - גורל. במכחול דק ממחיש יורם קניוק דרמה אנושית עזה ומעמיד שלל טיפוסים ארץ - ישראליים אשר שרשיהם נטועים בעברה הרחוק והקרוב של הארץ....

8.
בעיני רוחי ראיתי את הצעדים שאבי השאיר. התאוויתי להם. קינאתי בגרמנים על שהם חיים במחיצת הצעדים האלה. קינאתי בהם מפני שאבי וחבריו אהבו אותם יותר משאהבו אותי או אותנו את הארץ שבה חיו ושבה נולדתי. " משהו רע קורה בגרמניה. קניוק ראה את זה מגיע... קרוב לעשרים שנה הוא מגיע אליה פעם אחר פעם, כדי להתחקות אחר "מפה גנטית" שהוריש לו אביו, יליד המקום, ולנסות להותיר את הקשר הגורדי היהודי-גרמני. כעת,לראשונה,האו מרגיש שהצליח להשתחרר מהשדים שרדפו אותו מאז ילדותו. אבל השדים שעזבו אותו מתעוררים אצל הגרמנים... "'מגרש השדים' של קניוק הוא ספרו הברלינאי האחרון...קניוק כינס בו את רשמי מסעותיו הרבים בגרמניה. כתב על מפגשים עם אנשים ברחבו ועם אנשי-שם. בתקופה שבה גרמניה "האחרת", המתאחדת, שינתה את פניה, קניוק שימש עד לרגע הרואה כל פגע. נפקד ונוכח, זר ושייך, משליך מבט חודר אל תוככי גרמניה של היום ועורך מסע אל תחתית התודעה הגרמנית. "בשפתו הישירה והנוקבת הוא סוגר חשבון עם אטימותם של הגרמנים, עם עיוורונם של האינטלקטואלים, עם צביעותם של היהודים המקומיים ועם בורותם של הישראלים, מנפץ את כל המיתוסים על גרמניה החדשה ועל הפיוס היהודי-גרמני...הוא חושף את האמת המרה, שאין 'גרמניה אחרת'. זאת הטרגדיה היהודית כאן, הוא מסביר. מאות שנים ניסו היהודים להיות אהובים על-ידי הגרמנים,אבל הגרמנים לא אוהבים אותם..."...

9.
"פוסט מורטם הוא פורטרט של הורי המחבר, לא אוטביוגרפיה. האני-המספר עצמו אינו מתועד בספר, אך הוא נוכח בו כמספר לא-אוביקטיבי, ושותף סביל לסיפורם של שני אנשים קשים שיצרו משהו חשוב ובו בזמן הרסו זה את זה בעקשנות. ייקה ורוסייה, ברלין ותל-אביב, מלידה עד מוות. זהו סיפור אכזרי - אבל לא מרושע. סיפור של שנאה ואהבה. נקודת המוצא של הספר - הידיעה על מות האם, המגיעה אל המספר היושב בצפון הרחוק, בסטוקהולם, והמחליט שלא לשוב ארצה להלוויה. במשך ימי השבעה יושב המחבר במלונו, בבדידות גמורה, ומנסה לשחזר את חיי הוריו, מראשית עד אחרית. הוא מציירם כמות שהוא מכיר אותם, כבן, תוך מילוי הפערים באמצעות ניחוש ואינטואיציה. שמונים שנה מתומצתות לרגעים נבחרים. ספר שיש בו חשיפה אישית, נאוטראליסטית, חסרת רחמים - ועם זאת גם משהו כללי, תל-אביבי וארצישראלי, אוהב, כפי שהוא מסתנן דרך הפריסה של חוצפת הזכרון המתעתע....

10.
בבית של חמוטל כולם אוהבים חיות - חוץ מאבא. כשחמוטל רק בת שבוע כבר יושבת לידה תנחום החתולה, שממלאת את הבית בגורים. אחר כך פוגשת אמא בשדה חמור אבוד, שמצטרף למשפחה. כל זה מרגיז את אבא מאד. אבל כשחמוטל מוצאת כלבלב נטוש בפח האשפה ומביאה אותו הביתה, אבא מתייאש לגמרי. הוא אורז מזוודה ועוזב את הבית (אבל בערב חוזר). בינתיים מצטרפות לבית חיות נוספות (כולל סוס), ואבא מתקרב אל נקודת הרתיחה שלו... אלא שכל זה משתנה יום אחד, כשהאיש מהטלוויזיה בא ומבקש לראיין את המשפחה המיוחדת הזאת, שבה אפילו הג'וקים מתים בשיבה טובה. מהדורה מחודשת של ספר הילדים האהוב של יורם קניוק (שגם מבוגרים ישמחו בו), מלווה באיוריה המיוחדים של רות גווילי....

11.
מהכריכה האחורית: "סוסעץ, הרומן הגדול של יורם קניוק, רואה כעת אור במהדורה חדשה, כמעט ארבעים שנה לאחר שפורסם לראשונה. עמינדב סוסעץ, צייר ישראלי, חי ויוצר שנים ארוכות בפריז ובניו יורק. מפעל חייו - האישי, האמנותי, הפילוסופי - הוא ניסיון מתמיד להבין מי הוא ולאן מועדות פניו. הוא עורך מסעות, קורא תיגר על מוסכמות וגבולות, ממציא לעצמו ביוגרפיות חלופיות ומתאמץ להבין מה מקומו בעולם ומה ערכו כאדם וכאמן. כשהוא חש שנכשל ושאין לו מוצא, הוא מנפץ וקורע את ציוריו, מותיר מאחוריו את אשתו מירה ואת בתו הקטנה נעמי, וחוזר ארצה כדי להתחקות אחר מקורותיו. הוא מחליט לצלם סרט על הולדתו ועל הוריו בתל אביב של שנות השלושים, בתקווה שהיצירה תעורר בו תובנות חדשות ותשפוך אור על חייו. החתירה לאחור, אל המקור, אל נקודת הראשית, הופכת להיות התנועה העיקרית של הגיבור, תוך שהוא פורש את סיפור חייו המלא בתשוקות ובתסכולים. במערבולת של דימויים וזיכרונות - כתיבתו של קניוק ממריאה וצוללת, עשירה, נועזת ודחופה. בפתח הדבר שכתב במיוחד למהדורה הנוכחית, כתב קניוק על סוסעץ: "בשבילי הוא מהמיטב שכתבתי. אולי יש לו ערך, אולי לא, אולי הוא עדיין לא בעִתו, אולי כבר כן ואולי הוא בכלל מעבר לָעִתים. אבל היום הוא כותב אותי כפי שהייתי רוצה לכתוב."...

12.
ואז נשתררה דממה. את השקט המשתרר לאחר סערת הקרב מפרים אדוני השמיים – העיטים – ספק שליחיו המיתיים של אל השמש, ספק שלוחיו הבוזזים, המבזים, של האתוס הציוני מקריב הילדים. הגיבור המספר שוכב פרקדן בשדה הקטל ומנהל קרב תודעתי עם ציפורי הטרף. מתוך הבנה שלמה ומאוחרת של מותר העיט על האדם, הוא משבש משפט מתוך בעיר ההרגה לביאליק – "היורה ירה והשוחט שחט והעיט בז". גיבור העיטים הוא בן דמותו של יורם קניוק, שהשתתף כשהיה בן שבע-עשרה ושמונה חודשים בניסיון ההשתלטות של כוחות מחטיבת הראל על נבי סנואל – ניסיון נפל שנהרגו בו שלושים ושמונה מחיילי החטיבה. העיטים, חוויה ביוגרפית שהפכה לחוויה קיומית, הוא מסיפורי המלחמה החזקים ביותר שנכתבו בספרות העברית. בנבלות מתמודד קניוק עם מלחמת השחרור מזווית ראייה אחרת. במסגרת של קומדיה שחורה מתואר סיפורם המטורף-הזוי של שלושה פלמ"חניקים קשישים המנצלים את כישוריהם כלוחמים בדימוס ורוצחים עשרות צעירים וצעירות ברחובות תל אביב הבורגנית-מפוטמת-מושחתת. מיהם הנבלות? אותם פלמ"חניקים צעירים לשעבר, ניצולי העיטים מהסיבוב הקודם, טורפי הצעירים בסיבוב הנוכחי? ואולי הנבלות הם צעירי העכשיו, שאינם זקוקים לסיפורי דה-מיתיזציה של הציונות כי את האידיאולוגיה הם רצחו מזמן, ועל בני מגש הכסף הם לא שמים גרוש. עיטים ונבלות, צירוף חדש של שני חידושים, יוצא לאור לכבוד כנוס עולמי באוניברסיטת קיימברידג` במרץ 2006, המוקדש לחייו ויצירתו של יורם קניוק, מגדולי סופרי העברית בימינו....

13.
אורלוב הוא צייר זקן ונבגד המצייר מתים לפרנסתו. לילה אחד מתקשרת אליו אלמנה טרייה ומזמינה אותו לצייר את קלסתרו של בעלה המת. המפגש בין שניהם מוליד מחול נוגע ללב של כנות, חמלה וזיכרון. אורלוב, שׂבע ימים וכישלונות, פורש בפני האישה הזרה את סיפור חייו, והיא מחזירה לו בסיפור מפתיע משלה. ככל שהלילה מעמיק והשעות נוקפות, אורלוב מגלה כי המת שאותו הוא מצייר אינו זר לו לגמרי – גילוי שצובע באור חדש את המפגש ביניהם, שני מכרים שלא נפגשו מעולם. בפתח העשור התשיעי לחייו, יורם קניוק מוציא מתחת ידו נובלה חדשה ויפהפייה, מרוכזת וצלולה כבדולח. בסגנונו הייחודי והכן, המערב חומרים אוטוביוגרפיים ובדיוניים, זיכרונות אמיתיים ואפשריים, רוקם קניוק בעצבים חשופים סיפור מרגש על צייר כושל ובא בימים הלומד להשלים עם ניצחונו, על שלם שנולד מתוך החסר, על קלוּת שנקנית ביגיעה, ועל התנגשות חזיתית עם החיים דווקא על סף המוות. יורם קניוק נולד ב-1930 בתל אביב. הוא כתב יותר מעשרים ספרים, בהם רומנים, קובצי סיפורים ונובלות. ספריו תורגמו ליותר מעשרים שפות, הומחזו והוסרטו. קניוק הוא חתן פרס ברנר, פרס ביאליק ופרס זאב לספרות ילדים. חתן פרס ספיר (2010) על ספרו תש"ח. קניוק מתגורר גם היום בתל אביב, עם אשתו מירנדה וכלבו אדם. ...

14.
``מדינת ישראל לא קמה ב15- במאי 1948, כשהכריזו עליה רשמית במוזיאון תל-אביב. היא נולדה כשנה קודם לכן, ב18- ביולי 1947, כאשר אניה אמריקנית פצועה וחבוטה בשם ``פרזידנט וורפילד``, ששמה הוסב ל``אקסודוס``, נכנסה לנמל חיפה, ומהרמקולים שלה בקעו צלילי ``התקווה``. יורם קניוק ויתר לראשונה על תבנית הרומאן על מנת לתאר את המפגש הגורלי בין השואה לתקומה, ולספר את סיפורו של צבר ירושלמי, שלחם והתבגר ב``נודדת`` של יצחק שדה וב``פלוגות הלילה`` של וינגיט: יוסי הראל, מפקד ``אקסודוס``, שהיה לאגדה בחייו, אב לרבבות המעפילים שהוביל לחופי ארץ-ישראל - המקום היחיד בעולם שרצה להיות להם בית. קניוק, מחברם של הרומאנים ``חמו מלך ירושלים``, ``אדם בן כלב``, ``היהודי האחרון``, ``בתו``, ``פוסט מורטם`` ורבים אחרים, שתורגמו לעשרות שפות, מגולל את הסיפור האמיתי הזה, בסגנונו הייחודי, כסאגה אפית עוצרת נשימה ומצמררת. במקביל למהדורה העברית עומד ``אקסודוס - אודיסיאה של מפקד``, ולראות אור בשנה הקרובה בארה``ב, אנגליה, גרמניה, הולנד, איטליה וצרפת....

15.
נישא על גלי ההצלחה של ´נבלות´, ´תש´´ח´ ו´קצרצרים´ הפך קניוק לסופר של הישראלים הצעירים. הם אוהבים את שפתו, את מקצב כתיבתו, את אמירותיו הנוקבות, הלא-מתחנפות, ואת דרכו לספר על מה שהיה כאן לפני שנולדו. ספרו המרתק של קניוק ´האיש והאקסודוס´ עתה, במהדורה מחודשת ומורחבת. הספר תורגם לאנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, איטלקית ופורטוגזית. בקרב, גם לרוסית....

16.
"אהבת דוד" - רומאן על חייו ומותו של גיבור לאומי, אישיות חידתית וכריזמטית אינו ביוגרפיה ואינו היסטוריה כפשוטן. אכן, החומרים ההיסטוריים ניתנים לאיתור - גיבור הקרב בסוריה, מפקד במלחמת השיחרור, שר צבאו של המנהיג במלחמת סיני, שר-הבטחון במלחמת ששת-הימים, ומי שאהבת העם ניטלת ממנו לאחר מלחמת ום-הכיפורים; ונשלחות גם שלוחות ברורות אל המציאות מן הדרמה האישית, הארוגה כאן בתוך החיים הציבוריים ואנאלוגית להם - תולדות משפחה "נגועה", החל מדור ההורים (חנקה ה"נפילה" והמפוכחת, ואפרים שחייו כישלון) ועד לדור השלישי, רבקה ויואב, הקשורים אל אביהם בקשר של מרד-שנאה-אהבה; ובתווך - האשה הראשונה, המרשימה בכוחותיה העצורים, והאשה האחרונה, וכל הנשים לזמן-קצר הנלקטות כמו אוסף הכדים העתיקים, חרוכי המלחמות. אבל "אהבת דוד" אינו היסטוריה. אין הוא מבקש לספר מקרים כפי שהיו באמת במציאות, אלא כפי שעלולים היו להיות; הוא מעלה את האירועים למדרגת "דימויים", ותקפותו כלפי המציאות היא במישור העקרוני; ודווקא בשל הצורך לאתר את המהותי, עליו לחדד ולהעצים, ולהוליך את הדמויות הניתנות-לזיהוי אל תחום הבידיון ואל איזור הדמדומים שבין הריאליסטי למיתולוגי, הנמתח כאן בין לידתו של כמעט-משיח, לבין המוות, ספק-פארודיה על הסתלקותם של משה ואליהו. לפנינו רומאן נדיר - ביוגרפיה בדויה של דמות לא בדויה. ובניגוד לביוגרפיות המבקשות לאשש איזו היפותיזה שתחבוק את חיי הדמות שבמרכזן, כאן מרכז-הכובד אחר. חידתיותה של דמות דוד אינה ניתנת לפתרון פשוט גם בסוף הקריאה, המחבר באמת מוותר על הפריבילגיה של ידיעת-הכל והבנת-הכל. הספר, רובו ככולו, הוא מה שאומרות ומספרות הדמויות, בה-בעת, או לאחר שנים, וסמכות המספר היא בעיקר זו של משבץ רסיסי העדויות לקולאז` פוליפוני של מסקנות, לעיתים משלימות ולעיתים סותרות, כי העיקר כאן הוא הפרספקטיבות השונות על חיי דוד, של אחרים וגם של עצמו - דוד כמי שהאחרים מוצאים בו את הצד האפל של עצמם, נער השעשועים של הציונות, הפיוט של האומה; עד שהוא הופך, עם התנפצות החלום הגדול מידי, למי שיש צורך לנקום בו. חיים המעוצבים דרך דגמים של המיתולוגיות של התקומה - לפרקים מיתולוגיות סותרות - זה מה שנפרש כאן, ואליהן נוספות גם כמה מיתולוגיות אישיות (למשל, החיים כהתאבדות הדורה). וכך נוצר ספר שכל אחד מפרקיו נושם אוויר-פסגות של פאראדוקסים, שקניוק הוא רב-אמן שלהם. החורג הבודד, ש"אבותיו" הם נידחי התנ"ך, ושאינו משחק את המשחק הכללי של ה"ביחד" הפלמ"חי - דווקא בו נאחז החלום הקולקטיבי כדמותו הייצוגית ביותר. ואביר הנצחונות - הוא דווקא מי שמחפש את המובן העמוק של הכישלון, וחייו מוקסמים מן המוות ומבקשים לאלפו; והחייל של החלום הגדול - לו עצמו אולי אין חלום. ובן-נעוות-המרדות הוא בעצם צבר מציית לאבות-מנהיגים, ברומאן המשחק בדגמים כמו-תנ"כיים (גם בעלילה), אך בעברית דיבורית של ימינו. הדור שנולד מלא-כלום, בנים של אבות שניסו לקפוץ מתוך ההיסטוריה היהודית אל תנ"ך המסתיים בהתנחלות ובדוד; דור שחי את מיתוס המדבר והכנענות בניגוד לגיטו - מגיע אל שברונו. "היהודי" שנדחק שב ועולה. אך בינתיים, במהלך הספר - אתגר נועז ומרשים - נכבש המחבר למיתוס שהוא שוקד על ניפוצו בכאב. ...

17.
"אחרי הדברים האלה - אחרי המחלה ואחרי המוות ואחרי הכאב ואחרי הצחוק ואחרי הבגידה ואחרי הזִקנה ואחרי החסד והאהבה ואחרי בן כסיל תוגת אמו ואשת חיל שנמצאה לי ביופי בתוך התהום - אחרי כל אלה התעוררתי לתוך נים לא נים שבו שהיתי ארבעה חודשים." יורם קניוק מתאר את ארבעת החודשים שבהם היה מאושפז בבית חולים ונאבק במחלת הסרטן....

18.
בתו של איש עסקים עשיר, פלמ"חניק לשעבר, נעלמת במדבר. היא מביימת את היעדרותה וגורמת למשטרה לחשוב שנרצחה בידי בדווי כדי שתוכל להיות נוכחת בהלוויתה שלה. כך היא הופכת לגיבורת תקשורת ומרעישה את כל המדינה. ההיעדרות שלה מייצרת מצבים מרתקים, מצחיקים ואבסורדייים. זהו למעשה סיפור מתח הפוך ? רוב הדמויות לא יודעות כיצד תיפתר התעלומה, אבל אנחנו, הקוראים, מצויים בצד היודע-כל של המספרת שטווה את מלאכת המחשבת הזו. הנעדרת מנחל צין הוא רומן שבודק בצורה מבריקה את המצב האבסורדי של הקיום הישראלי. יורם קניוק מדייק בשפה שהיא רק שלו, במילים "חדות ומדבריות", בהומור ובאירוניה הייחודיים לו, ובדרך סיפור שמזכירה את המספר המקראי. רומן חדש של יורם קניוק, אחד מטובי סופרינו, הוא אירוע משמח, בעיקר לאור ההתלהבות הגדולה שבה התקבלו ספריו האחרונים: חיים על נייר זכוכית (2003) והברלינאי האחרון (2004), שראו אור בסדרת פרוזה, בהוצאת ידיעות אחרונות. ...

19.
בשנת 1950 תל-אביב היתה עיר עם בתים לבנים וחולות וים. אבל היו בה גם מעברות שבהן שוכנו העולים שהגיעו לארץ בהמוניהם אחרי מלחמת העולם השנייה. הסופר יורם קניוק התבסס על מעשה שהיה: זהו סיפור על רובין הוד הישראלי ושהחליט לעשות מעשה! העלילה מותחת ומלאה הרפתקאות ותככים ולכן לא נספר אותה כאן. נאמר רק, כמו שאומר יורם קניוק בפתח הדבר שלו לספר, ש"לפעמים אדם אחד - אם הוא רוצה ואם הוא נחוש ואם הוא מאמין ואם הוא מוכן להסתכן - יוכל להציל הרבה אנשים חסרי אונים" . ...

20.
איוב הוא ילד קצת "שונה", לא רק בגלל שמו יוצא - הדופן, אלא גם משום עצמאותו, מרדנותו והדמיון הפרוע שניחן בו. הודות לאלה הוא יוצא למסע הרפתקאות, מטרתו להחזיר לאפריקה פיל שפגש על משאית של אלטעזאכן ליד בית הוריו בתל-אביב. אגב מאבק בכל אלה שמנסים למנוע ממנו לממש את חלומו - הוריו, מוריו, כוחות צה"ל - זוכה הנער בשתי אהבות לא צפויות ומגלה מחדש את הוריו....

21.
יוסף רוזנצווייג הוא ישראלי שאוהב את מולדתו. ביתו בתל אביב. סבו וסבתו עלו מגרמניה לפלשתינה לפני מלחמת העולם השנייה. אמו חווה היא גיבורת מלחמת השחרור. אהובתו מהתיכון, דינה, היא משוררת, בת להורים ניצולי שואה. יוסוף שארארה הוא ישראלי שאוהב את מולדתו. ביתו בעכו. אביו עזורי הוא ערבי ליד עכו, חוקר נודע של תולדות הסכסוך הערבי-ישראלי, פעיל במפלגה הקומוניסטית. דודיו גורשו ב- 1948 ומתגוררים בגדה המערבית, בירדן ובביירות. דודו של אביו היה בעל אדמות עשיר וסייע לתורכים. אהובתו ליילה היא שחקנית ערבייה, פעילה פוליטית. יוסף ויוסוף הם אותו אדם. חווה היהודייה ועזורי הערבי התאהבו והתאחדו בקשר גורלי כנגד כל הסיכויים. בנם יוסף, פרי אהבתם, נידון לחיים של שניוּת וניכור מתמידים. במאבקו הנואש להשתייך, להתקבל, להכיר את עצמו, הוא נאלץ לחיות בזהות כפולה. בשיאו של המאבק הזה אין לו ברירה אלא לברוח מן הארץ ולחיות בגלות, הרחק מיקיריו. משם הוא מגולל את תולדותיו בגעגועים. ואולי עוד יוכל לשוב ולמצוא את מקומו? יורם קניוק פרסם לראשונה את הספר ערבי טוב, בשנת 1984 בשם העט יוסף שרארה. כעבור זמן קצר נחשפה זהותו האמיתית של המחבר. הספר תורגם לשפות רבות, וביניהן לערבית. הוא הופץ באופן פיראטי בסוריה, וזכה שם להצלחה רבה. הספר רואה אור כעת במהדורה חדשה ומעודכנת....

22.
לפני שנה, יומיים אחרי ראש השנה, שהוא יום הולדתה המשוער של אמי המנוחה, טלפנה אישה ושאלה באנגלית מהודרת האם אני אכן נתן יזרעאלי (והשתמשה בביטוי החזק Indeed)ואני, מתוך הזדהות עם קולה המעודן אך נוקשה, הנמכתי את קולי ואישרתי:"אני אכן אני", והיא אמרה:"טוב. מדברת המלכה אליזבת". כך, ללא כל הכנה מראש, נפתח הרומן החדש, המפתיע של יורם קניוק, המגולל את סיפור האהבה המוזר, הלא יאמן, שגיבוריו הם המלכה אליזבת, קצין מסתורי שהיה אהבת חייה והמספר, היסטוריון מזדקן מאוניברסיטת תל אביב. מדוע מטלפנת המלכה למספר? מה הקשר בינו לבין הקצין הבריטי העלום אותו היא מחפשת בחשאי זה זמן רב? למה היא משוכנעת, כי בידו, ורק בידו, קצה החוט לחידוש הקשר עם אהובה הנעלם? ומה הוא מגלה, בתהליך חיפושיו, אודות המלכה, אודות הקצין ואודות עצמו? יורם קניוק הוא מהבולטים והמקוריים שבסופרי דור המדינה. בין ספריו, שהפכו זה מכבר לקלאסיקה ישראלית - חימו מלך ירושלים, אדם בן כלב, הסיפור על הדודה שלומציון הגדולה, היהודי האחרון, בתו, ופוסט מורטם. רבים מהם תורגמו לשפות שונות וראו אור בלמעלה מעשרים מדינות....

23.
24.
בוקר אחד קמה נערה צעירה ממיטתה ויוצאת למסע תזזיתי של אלימות רצחנית ופורקן נטול רגש, בלוויית אהובה ושותפה היחיד - פוטונובסקי, עובר משומר בצנצנת פורמלין - אדם שהוא לא חי ולא מת. במהילה משונה של קהות, סקרנות ומיאוס משקיפה הנערה המהורהרת וקרת הדם על החיים "מהצד של הסתם", כדבריה, ופועלת מתוך משיכה בלתי נשלטת לצד האחר, המת, שבהם.בתנופת כתיבה נועזת ואפלה מפיח יורם קניוק חיים בדמות הצעירה רדופת התשוקה. נובלה עוצרת נשימה ומהפכת קרביים זו פורסמה לראשונה ב-1994 בשם בדוי וכעת רואה אור מחדש....

25.
אדם בן כלב נחשב לאחד הספרים המהפכניים בספרות הישראלית ולאחת מנקודות המפנה בייצוג ובתפיסת השואה בספרות. גיבור הספר הוא אדם שטיין, יהודי שניצל מן המשרפות בזכות כישרונו הגדול כליצן. תפקידו של אדם במחנות היה לשעשע את הצועדים אל מותם בדרכם האחרונה, ולשמש גם ככלבו של מפקד המחנה. כעשרים שנה לאחר המלחמה מתאשפז אדם בבית חולים פסיכיאטרי במדבר יהודה. הספר בוחן את החוויה הבלתי נתפסת של השואה דרך המקום שבו מיטשטשים הגבולות בין מציאות לבדיון, בין צדק לרשע, בין הומור לאימה ובין שיגעון לשפיות. הספר תורגם לעשרות שפות וזכה לביקורות נלהבות ברחבי העולם. הספר עוּבד למחזה מצליח ולאחרונה אף זכה לעיבוד קולנועי. ...

26.
סיפוריו של יורם קניוק המכונסים בספר זה, נכתבו בתקופת מחן של שתים עשרה שנה, מ1961- עד 1973, ורובם הופיעו בעיתונים ובכתבי עת. חלקם מתרחשים באמריקה - בה עשה הסופר עשר שנים כצייר, כבארמן, כעובד מסעדה, כנווד - וחלקם בא``י ובישראל. מזווית ראייה מיוחדת, בעושר של דימויים, לעתים בהומור דק, לעתים בהמיית נפש שמתוך געגועים או חמלה, מעלה יורם קניוק דמויות ואירועים, שהמשותף להם - בדידותו של אדם בכרך, בנדודים, בביתו - וכמיהתו לחום אנושי, לריעות, לשורשי נעוריו בארצו. יורם קניוק נולד בתל אביב ב1930-. במלחמת השחרור שרת בפלמ``ח ונפצע בקרב, ולאחריה עבד כמלח על אנית עולים. למד ציור בירושלים, בפריז, בניו-יורק. ספריו, ``היורד למעלה``, ``חימו מלך ירושלים`` ו``אדם בן כלב``, נתרגמו לאנגלית ולשפות אחרות והופיעו בכמה ארצות....

27.
מהכריכה האחורית: "סוסעץ, הרומן הגדול של יורם קניוק, רואה כעת אור במהדורה חדשה, כמעט ארבעים שנה לאחר שפורסם לראשונה. עמינדב סוסעץ, צייר ישראלי, חי ויוצר שנים ארוכות בפריז ובניו יורק. מפעל חייו - האישי, האמנותי, הפילוסופי - הוא ניסיון מתמיד להבין מי הוא ולאן מועדות פניו. הוא עורך מסעות, קורא תיגר על מוסכמות וגבולות, ממציא לעצמו ביוגרפיות חלופיות ומתאמץ להבין מה מקומו בעולם ומה ערכו כאדם וכאמן. כשהוא חש שנכשל ושאין לו מוצא, הוא מנפץ וקורע את ציוריו, מותיר מאחוריו את אשתו מירה ואת בתו הקטנה נעמי, וחוזר ארצה כדי להתחקות אחר מקורותיו. הוא מחליט לצלם סרט על הולדתו ועל הוריו בתל אביב של שנות השלושים, בתקווה שהיצירה תעורר בו תובנות חדשות ותשפוך אור על חייו. החתירה לאחור, אל המקור, אל נקודת הראשית, הופכת להיות התנועה העיקרית של הגיבור, תוך שהוא פורש את סיפור חייו המלא בתשוקות ובתסכולים. במערבולת של דימויים וזיכרונות - כתיבתו של קניוק ממריאה וצוללת, עשירה, נועזת ודחופה. בפתח הדבר שכתב במיוחד למהדורה הנוכחית, כתב קניוק על סוסעץ: "בשבילי הוא מהמיטב שכתבתי. אולי יש לו ערך, אולי לא, אולי הוא עדיין לא בעִתו, אולי כבר כן ואולי הוא בכלל מעבר לָעִתים. אבל היום הוא כותב אותי כפי שהייתי רוצה לכתוב."...

28.
"כאשר פגשתי לראשונה את הכלב וסרמן, שמו לא היה וסרמן ואני לא יכולתי לשער איזה מרחק עצום הוא עבר כדי להגיע אלי. רק עכשיו, אחרי המאורעות המרים. אחר המאסר וההתנגשות עם המשטרה, ואחרי שווסרמן ואני ניצחנו את האש המגעיל והמאיים. אני יודעת מה היה המרחק שעשה... לא ידעתי מי הוא, הוא לא-יכול היה לדעת מי אני. נלכדנו באיזה רגע שהגיע ממחוזות אחרים של הזמן. נלכדנו ברוך התובעני שלו, בחשש הסתום שנבע ממנו, במסירות שכניראה רצה להעניק לי... הוא חשש, זה היה ברור, זה היה כל-כך ברור עד שהתמלאתי פחד שלא הכרתי קודם. פחד אחריות בלעדית. על מי שלפני כעשר דקות לא ידעתי שהוא קיים..." ...

29.
הסיפור על דודה שלומציון הגדולה הוא היצירה המגובשת ביותר של קניוק. קניוק מגלה בנובלה זאת הומור גרוטסקי, קרנאבלי, שאינו מעורר חלחלה אלא הזדהות מעורבת באהדה. שלומציון הגדולה היא בת האריסטוקראטיה האיכרית, דמות שאין מגבלות לחיוניותה ולתשוקותיה. העוצמה החיונית של הדמות נובעת מתערובת מוזרה של קמצנות, גאווה, דמיון וחוש מציאות של אישה העומדת בשתי רגליה על קרקע המציאות; אבל כוחה הוא בראש וראשונה מן האדמה. היא מעין סמל ארכיטיפי, שבאובדנו עלולה ההוויה הארצישראלית הישנה והטובה להיעלם ולשקוע. נובלה הומוריסטית זאת היא מעין רקוויאם לאמא מולדת שבניה עזבוה, משום שלא יכלו לשאת את עוצמת הוויתה. גרשון שקד...

30.
עוד סיפור אהבה. אדם קם מאבלו על מות אשתו, נופל לתוך מערבולת רגשית, לתוך רומן מורכב וכאוב. הוא נאבק בזכר אשתו המתה, באהובתו הצעירה ועם עצמו. אלכס, גיבור הספר, חי בתל אביב. בתו, בנו, וחברו שותפו משתלבים בעלילה הסבוכה, המגיעה בסופו של דבר לאיזשהוא פיוס בתוך רוגע מדומה ועיצוב, הנוגע להשפלה, לירוף מערכות נפשי. זהו סיפור על מה שהגיבור קורא לו "השליש האחרון של חיי". הוא מקיים דיאלוג אכזרי עם כל מה שקרה קודם לכן, דברים שלא תמיד זכר, או רצה לזכור. האם יש רומן בסוף האהבה? האם יש אהבה בסוף הרומנטיקה? הספר מעמת את העבר עם ההווה, ובעימות הזה יש הרבה סבל, יש יופי....

31.
צלמת עיתונות צעירה מגלה יום אחד, שכל חייה הייתה מאוימת, מבלי שידעה על כך. הרומאן החדש של יורם קניוק, שכתוב במתכונת מובהקת של סיפור בלשי, נפתח בפיצוץ בבית - קפה תל - אביבי, ובדמות שבאותה שעה עצמה חולמת חלום מבעית. החלום, והטירוף שקשור בו, חייבים להצדיק את עצמם ולמצוא אחיזה במציאות. במהלך הרומאן מגלה הגיבורה כמה מעט ידעה על אירוע עלום בעברה, שהשלכותיו גורליות לחייה. בספר חוזרים נושאים אופייניים לכתיבתו של קניוק, אבל הפעם הם מסתתרים ברקע, בעוד בחזית לפנינו עלילה של מותחן, בו נוטלים חלק, בין השאר, כתב צעיר לענייני פלילים, ידיד נעורים חכם וציני, וכן קצין - משטרה ותיק, המגדל דגי - זהב. יחד עם הגיבורה, הם מנסים לפענח את הקשר המיסתורי בין טייגרהיל - אוניית מעפילים שנתקעה ב - 1939 בחוף תל - אביב - בום על - קולי, חתול מת ומאהב נכזב - איש גדוד - העבודה לשעבר - לבין הרצח בבית - הקפה. ברומאן כמו - בלשי זה, המזכיר במידת - מה את "בתו", משולבת גם דמות של סופר מזדקן, שלרגעים דומה כי הוא החשוד העיקרי. דמות זו מתגלה כפארודיה עצמית עוקצנית של המחבר. הספר מקיים דיאלוג סמוי ומשעשע עם כמה טקסטים קודמים של קניוק, כך שאפשר לקרוא אותו לא רק כטקסט בלשי דרמטי, אלא גם כניסוי מרתק בטרנספורמציה ספרותית....

32.
33.
"אני מאחל לקוראי המעטים שספר זה יגרום להם איזושהי הנאה, שיתמזל מזלם ויפגשו מלאכים. אני מקווה שאם יפגשו אותם, יודו להם, ולו רק בשמי, שכן הם נדירים ונהיים נדירים יותר ויותר" אם יש סיפור במלאכים הרי שזהו סיפור מסע בן עשר שנים של מחשבה. מחשבותיו התזזיתיות של קניוק על אופן גילומם של מלאכים בתרבות ועל מידת הימצאותם בעולמנו הן למעשה מחשבות על טוב ועל רע. שני הקטבים הללו משתוללים בחיים ובאמנות, באהבה ובהמצאות של הדמיון. בלשון צלולה ובלתי-מקושטת חושב קניוק על מלאכים אנושיים ועל אנשים מלאכיים; הם פורצים החוצה מתוך לבו ושואגים אלינו כצוואה לתור ללא הרף אחר החיים וכל אשר בם. יורם קניוק, 2013-1930, נולד ונפטר בתל אביב בימי ראשית הקיץ. מן הבולטים והמוערכים שבסופרי ישראל. פרסם בחייו למעלה משלושים ספרים שתורגמו ליותר מעשרים שפות. מלאכים הוא ספרו האחרון. ...

34.
אסופת רשימות וסיפורים פריים של שנות נדודים בזמנים ובנופים של מולדת ומסעות-חקר בעולם האמנות. ...

35.
"לראשונה הביט מישהו בסיפור היהודי, וסיפר אותו לא כדי לתרום נקודות לצד שלו בוויכוח, אלא מנקודת המבט של הנצח. ובפעם הראשונה עלתה בראשי המחשבה שבלי יהודים אין לעולם סיפור. יש רק היסטוריה, רשימת ניצחונות והפסדים, קטלוג של תקוות מנופצות. ושהסיפור היהודי כולל לא רק מתכונים לדג מלוח ומכתב ארוך מעורך דין על כל המקומות שבהם ההיסטוריה דפקה אותנו, אלא בעיקר דרישה אחת מתמשכת, עקשנית, יפהפייה, לדעת בשביל מה כל זה שווה." - עוזי וייל, מתוך פתח הדבר לספר. "בשנת 1981, שבע-עשרה שנים לאחר שהחל להיכתב, יצא היהודי האחרון לאור. גם ממרחק של כמעט שלושים שנים קשה להעריך את מלוא מורכבותו ועושרו של ספר זה, שבמובנים רבים הקדים את זמנו...התקווה והכישלון הם שני הכוחות המניעים הגדולים של רומן מופתי זה, שרבים רואים בו את אחת מהיצירות החשובות ביותר שנכתבו בתולדות הספרות העברית: הרצון להצליח והאמונה כי בסופו של דבר תגיע תשועה מיסטית מתנפצים שוב ושוב אל החומה הקרויה מציאות, החיפוש אחרי פתח הצלה מתגלה כפח יקוש והחיים כרוכים תמיד במוות ובאובדן". - דביר צור, מתוך אחרית הדבר לספר. "כשקראתי את היהודי האחרון בגיל 20, הבנתי לראשונה מי אני, מאיפה אני בא, ולאן אני אמור ללכת. מאז ועד היום לא נתקלתי ביצירה אמנותית שהשפיעה על חיי באופן כה מרחיק לכת". - ארי פולמן "יצירת מופת ספרותית, קריאת חובה לכל מי שרוצה להבין את התהוותה של החברה הישראלית...נראה כי קניוק יודע את מצוקת עמו. כבר שנים שלא קראתי רומן ישראלי כה איכותי בתובנותיו ההיסטוריות". - Jerusalem Post "יצירת מופת עשירה, תובענית, מאששת חיים...קניוק בונה את הסיפורת המורכבת הזו בעזרת לוגיקה פוקנרית דמוית חלום...לא להחמיץ" - Kirkus Review "היהודי האחרון תובע תביעות כבדות מקוראיו, מאלץ אותם - כמו בבשוכבי גוועת של פוקנר או ביוליסס של ג'ויס - למצוא הקשרים ומשמעויות בהשגות הסדוקות ובחיים המפותלים של הדמויות. אבל מאבקו של הקורא למצוא משמעות משקף את מאבקן של הדמויות, המנסות נואשות להחלים ולמצוא היגיון במבוך החשוך שבו הן משוטטות, מבוך של זיכרונות אישיים וקולקטיביים". - Booklist "מבין כל הספרים המתורגמים שקראתי, שלושת הסופרים הנערצים עלי הם גבריאל גרסיה מרקס, פטר הנדקה ויורם קניוק". - סוזן סונטאג...

36.
37.
זוהי אסופה של סיפורים מסתוריים ומרתקים על אנשים שאף פעם לא הגיעו לכותרות העיתונים. אלה הם הגיבורים האמיתיים של החיים, המרחפים בין מציאות לדימיון. שעל כמותם נאמר פעם ש"החיים מוזרים מכל ספרות בדיונית". יורם קניוק נולד בתל-אביב ב-1930, שירת בפלמ"ח, ונפצע במלחמת-השיחרור בירושלים. בשנים שלאחר הקמת המדינה עבד כמלח על ספינות-עולים, למד באוניברסיטה העברית, ב"בצלאל" וב"בוז-אר" של פאריס. בניו-יורק היה בארמן וצייר. לכתוב החל בגיל צעיר. ספרו הראשון "היורד למעלה" ראה אור ב-1960, בארה"ב, היישר בתרגום אנגלי. המהדורה העברית הופיעה מאוחר יותר. אחריו באו, בין השאר, "חימו מלך ירושלים", "אדם בן כלב", "סוסעץ", "הסיפור על דודה שלומציון הגדולה" ו"היהודי האחרון". הסיפורים כונסו בקובץ זה פורסמו ב"סופשבוע", המוסף שבועי של "מעריב". ...

38.
· החיים יפים של קלארה שיאטו · לילה על החוף עם טרנזיסטור · העיטים · הסיפור על דודה שלומציון הגדולה · השיר: בתי...

39.
רומן גנוז זה של יורם קניוק מתרחש בירושלים בשלהי שנות הארבעים ובראשית שנות החמישים של המאה העשרים, ובמרכזו – ארבעה צעירים: יוסף נולד בתל אביב, אך עלה להתגורר בירושלים אחרי מלחמת השחרור כדי ללמוד כימיה; אבי (אבינועם) ציטרוננבאום, חברו הטוב, שהיה לוחם, מרגיש חסר ערך עם תום הקרבות, ובינתיים מממן את אורח חייו הנהנתני על ידי מכירת שיני זהב של ערבים שאותן אסף במהלך המלחמה; מתל אביב מגיעה לירושלים גם איה, צברית יפהפייה וערמומית, יתומה מאם, אלמנה מבעלה הלוחם ושכולה מן הבן המת שילדה; רותי, חברתה השתוקה, ניצולת השואה, לומדת אמנות בבצלאל ועובדת בביתם של זוג קשישים המחזיקים באוסף אמנות מזויף. הארבעה חיים בצלם של שני פצעים: השואה ומלחמת השחרור. את עברם הם מבקשים להדחיק בלימודים ובבילויים בבתי קולנוע ובבתי קפה, אך הוא רודף אותם, שב ומפציע במפתיע בחייהם ומחייב אותם לבחון מחדש את מערכות היחסים ביניהם ואת שביקשו להותיר מאחור. סבון נכתב בשנים 1964-1959 ולא פורסם עד כה. הטיוטות הראשונות שלו נכתבו בשפה האנגלית ולאחר מכן כתב אותו קניוק בעברית. בעצם, זהו הרומן השני שכתב קניוק בימי חייו. כתב היד לרומן זה התגלה בארגז קרטון בביתו של קניוק המנוח בידי פרופ' עדיה מנדלסון-מעוז, העוסקת זה שנים בחקר יצירתו. הוא נערך על ידה והתוֹספה לו אחרית דבר מפרי עטה, המגוללת את נסיבות כתיבתו. הסופר האהוב יורם קניוק (2013-1930) נולד ומת בתל אביב. בצעירותו השתתף בקרבות מלחמת השחרור ונפצע במהלכם. לאחר שהחלים הצטרף כמלח לספינות אשר הביאו ניצולי שואה ארצה. חוויותיו מתקופה זו הותירו חותם עמוק באישיותו וביצירתו. בין ספריו המצליחים, שזיכו אותו בפרסים רבים: חימו מלך ירושלים (1965), אדם בן כלב (1968), היהודי האחרון (1982) ותש"ח (2010)....

40.
"...פייר שלנו לא נולד. הוא הוליד את עצמו בתוך פח זבל ברמת גן. בתי מצאה אותו. הוא היה כבן חודש. גור אפור שחור. שכב רועד בפח האשפה והביט בבתי בעיניים שנפקחו לכבודה מתוך הייאוש שאליו נולד" יורם קניוק, שהלך לעולמו לפני חודש, הותיר אחריו קוראים אוהבים וספרים הרבה. את הסיפור על פייר, כלבו האהוב שמת, כתב קניוק לפני שנים לכתב עת, אנחנו מפרסמים אותו כאן כספר שהוא שי יקר לקוראים המתגעגעים-כבר ולכל אוהבי החיות בכלל והכלבים בפרט (והאדם בכלל) באשר הם....

41.
42.
"הספר המונח בפניכם הוא סיפור אישי, אבל גם סיפורו של הזן האנושי הנדיר ביותר בנמצא: אנשים הקובעים בעצמם את חוקיהם. הוא סיפורה של היכולת להרים ראש, גם ברגעים המתוחים ביותר, ולדעת מה אתה חושב. לא מה אמרו מסביבך, לא מהי חוכמת הקולקטיב, אלא מהו הדבר הנכון לעשותו, ויותר מזה, איך הוא צריך להיעשות. "אחרי שעות של קרב מר, מדמם, מול המשחתות הבריטיות, החליט יוסי הראל, מפקדה של אוניית המעפילים "אקסודוס" להיכנע. יש משפטים שהם חץ הננעץ בתודעה ברגע שהם נאמרים. חלק מפקודיו רצו להמשיך להילחם, אבל הוא אמר: 'אני מעדיף מעפילים חיים על סמלים מתים'. "המעפילים החיים של הראל הפכו לסמלה של המדינה לא פחות מכל מתיה המיתולוגיים. מפני שישראל, מעולם לא רצתה להיות אנדרטה. בדיוק כמוהו, היא רצתה להיות מדינה חיה, שוקקת ומשתוקקת, נבונה ורואה-למרחוק. "ספרים, לא כל שכן ביוגרפיות, אמורים ללמד אותך משהו. הנה הדבר שלמדתי מקריאת הספר הזה: לחיות בכל הכוח, גם בלילה חשוך." - יאיר לפיד סיפורו של יוסי הראל, מפקדה של אונייה רעועה שנקראה 'אקסודוס', הוא סיפור על גלים של תקווה שהתנפצו לחוף המדינה שנחלמה והוכרזה פחות משנה לאחר מכן. נישא על גבי ההצלחה של תש"ח ונבלות, נהפך יורם קניוק לסופר אהוב על ישראלים צעירים ומבוגרים כאחד. קהל קוראיו האדוק אוהב את שפתו, את מקצב הכתיבה, את אמירותיו הנוקבות והבלתי-מתחנפות על החברה הישראלית, ואת דרכו לספר על מה שהיה כאן עוד בטרם היתה מדינה. ספרו המרתק האיש והאקסודוס רואה אור במהדורה חדשה בתוספת הקדמה מאת יאיר לפיד. הספר תורגם לשפות רבות ונחל הצלחה ברחבי העולם....

43.
44.
סוסעץ, הרומן הגדול של יורם קניוק, רואה כעת אור במהדורה חדשה, כמעט ארבעים שנה לאחר שפורסם לראשונה. עמינדב סוסעץ, צייר ישראלי, חי ויוצר שנים ארוכות בפריז ובניו יורק. מפעל חייו - האישי, האמנותי, הפילוסופי - הוא ניסיון מתמיד להבין מי הוא ולאן מועדות פניו. הוא עורך מסעות, קורא תיגר על מוסכמות וגבולות, ממציא לעצמו ביוגרפיות חלופיות ומתאמץ להבין מה מקומו בעולם ומה ערכו כאדם וכאמן. כשהוא חש שנכשל ושאין לו מוצא, הוא מנפץ וקורע את ציוריו, מותיר מאחוריו את אשתו מירה ואת בתו הקטנה נעמי, וחוזר ארצה כדי להתחקות אחר מקורותיו. הוא מחליט לצלם סרט על הולדתו ועל הוריו בתל אביב של שנות השלושים, בתקווה שהיצירה תעורר בו תובנות חדשות ותשפוך אור על חייו. החתירה לאחור, אל המקור, אל נקודת הראשית, הופכת להיות התנועה העיקרית של הגיבור, תוך שהוא פורש את סיפור חייו המלא בתשוקות ובתסכולים. במערבולת של דימויים וזיכרונות - כתיבתו של קניוק ממריאה וצוללת, עשירה, נועזת ודחופה. בפתח הדבר שכתב במיוחד למהדורה הנוכחית, כתב קניוק על סוסעץ: "בשבילי הוא מהמיטב שכתבתי. אולי יש לו ערך, אולי לא, אולי הוא עדיין לא בעִתו, אולי כבר כן ואולי הוא בכלל מעבר לָעִתים. אבל היום הוא כותב אותי כפי שהייתי רוצה לכתוב." "יורם קניוק הוא אחד הסופרים המבריקים והחדשניים בעולם המערבי. ספרו סוסעץ מציע אלטרנטיבה רדיקלית לחיפוש הנצחי שלנו אחר זהות ושלווה. זהו אחד הרומנים הרעננים, המשעשעים, הטרגיים ויוצאי הדופן שנכתבו בעשור האחרון." New York Times Book Review "הקינה שנושא הגיבור על עצמו, על ישראל, על היידיש, והפאתוס שמתלקח פתאום לקומדיה, מעניקים לסוסעץ את ניגונו היהודי העתיק והנפלא. ייחודו של יורם קניוק נעוץ באהבה ובנדיבות שבו. הוא הולך ומלקט מאבק היידיש ומהרפש האמריקני, מאפר השואה ומקסמה האבוד של העיירה המזרח-אירופית, ומדשן בזיכרונות הללו את אדמת המולדת היהודית." Washington Post "הספר טווה קורים הלוכדים אותך במפתיע, דווקא לאחר הקריאה. מבלי שהבחנת, תוקפת את חושיך רשת של מצבי רוח וטעמים, אוחזת בך עד שתיכנע גם אתה לסחרור שלה, עד שתשוב אל הספר כדי לפענח את מעמקיו. הרגישות האמנותית של קניוק מעמידה אותו בשורה אחת עם גבריאל גרסיה מרקֶס." Los Angeles Times ...

45.
46.
47.
48.
49.
50.
51.
בספר הזה מאוגדים שניים מהטובים בכתביו של הסופר יורם קניוק: הסיפור העיטים והנובלה נבלות....


על חתולים וכלבים שוכני תבל נחלקים מבחינתי לשניים, לחובבי החתולים, ולאחרים חובבי הכלבים. אני משתייך לראשונים, רעייתי מפרשת את חיבתי לחת... המשך לקרוא
40 אהבו · אהבתי · הגב
כשהתחלתי לקרוא את הספר "החדש" של יורם קניוק, הבנתי שאני אהיה חייב לסיים אותו. זהו ספר יוצא דופן, מכמה בחינות, חלקן ברורות מההתחלה וחלקן מתג... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
פרסומות לא מצליחות לעבוד עלי. עד שאני כבר מתיישבת אל מול הטלוויזיה, צופה באנטוניו בנדרס המשחק את פבלו פיקאסו, חושבת שהוא עדיין סקסי למדי ע... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
"מצאתי עצמי נשוי לך, רותי, ומתוך הפער הגדול, מתוך גיהינום עליו לא ידעתי דבר, מתוך גטאות עליהם קראתי בספרים, מתוך זוועות ש... המשך לקרוא
מהו דגל ומהי מולדת? את אורי פגשתי באימון בשבטה בשירות מילואים. יחד היינו בנגמש מפקדת סוללת תותחים, צפופה בציוד ואנשים. הוא בלט בשתיקתו, ב... המשך לקרוא
32 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ