“בתקופת המילואים הראשונה שלו, עצר גיסי בתחנת אכילה לחיילים בצומת גלעד, כשהוא שומע איש אחד קורא, דבריו עולים ומתנשאים על כול: ״לחמנו בהם קשה מאד, פוצצנו כלי רכב שלהם בכבישים, פוצצנו את הרכבות שלהם, ירינו בהם ברחובות, פוצצנו תחנות משטרה, גם האצ״ל יחד איתנו, היתה תחרות בינינו מי יפגע באנגלים יותר.״ זה היה גבר בן 95, שתום עין, צולע ועם זאת, חיוני כנער, ״ופוצצנו, פוצצנו, הרגנו… יביאו לכם את הספר שלי, אנ”

“ספר נוסף של לוחם החרות עזרא אלנקם יכין. מדובר באוסף של מכתבים ומאמרים שהוא כתב לאורך השנים לאישים שונים ובמקומות שונים. הלשון מליצית ולאומית (יש שיאמרו מתלהמת). חבל מאוד שהוא לא ציין, במרבית הספר, את התאריכים ומקום הפרסום של אותם מסמכים. בחלקם יש רמזים כמו למשל "במלאת 6 שנים לפטירתו של ישראל אלדד וכדומה.”

“איזו החמצה. בשבוע שעבר, ולקראת סיום הקריאה בספר, נתקלתי במודעה על הרצאה מפי עזרא יכין, הלוא הוא אלנקם, שתתקיים באוניברסיטה בה אני לומדת. אני מתסכלת בתאריך ורוקעת ברגלי. ההרצאה כבר התקיימה, לפני יומיים בלבד, כמה חבל! זהו סיפור של מופת וגבורה הכתוב בצורה פשוטה וקולחת. כמו לשבת למרגלותיו של סבא ולשמוע על מעללי נעוריו. אך אילו מעללים! אני מתמלאת בושה עמוקה כשאני רואה אילו דברים העסיקו את המחבר ואת”

“בדור שכל צוציק מדליק משואה בהר הרצל, וגיבורה קוראים למי שפרסמה פוסט בפייסבוק, קצת קשה לתאר אשה, שסיכנה את עצמה, את הגוף שלה (דמיינו לבד מה עוברת אשה יהודיה בשבי במדינה ערבית) וכל זה למען יהודים, ולמען ביטחון ישראל. אף אחד לא הכריח אותה. שולמית עזרה ליהודים רבים מסוריה לעלות ארצה. היא נפטרה בגיל 100. אשה יקרה. גיבורה. אמיצה. תיזכר לנצח בתולדות עם ישראל. אם תרצו לספר לילדיכם על שולמית האמיצה,”

“בתקופת המילואים הראשונה שלו, עצר גיסי בתחנת אכילה לחיילים בצומת גלעד, כשהוא שומע איש אחד קורא, דבריו עולים ומתנשאים על כול: ״לחמנו בהם קשה מאד, פוצצנו כלי רכב שלהם בכבישים, פוצצנו את הרכבות שלהם, ירינו בהם ברחובות, פוצצנו תחנות משטרה, גם האצ״ל יחד איתנו, היתה תחרות בינינו מי יפגע באנגלים יותר.״ זה היה גבר בן 95, שתום עין, צולע ועם זאת, חיוני כנער, ״ופוצצנו, פוצצנו, הרגנו… יביאו לכם את הספר שלי, אנ”

“ספר נוסף של לוחם החרות עזרא אלנקם יכין. מדובר באוסף של מכתבים ומאמרים שהוא כתב לאורך השנים לאישים שונים ובמקומות שונים. הלשון מליצית ולאומית (יש שיאמרו מתלהמת). חבל מאוד שהוא לא ציין, במרבית הספר, את התאריכים ומקום הפרסום של אותם מסמכים. בחלקם יש רמזים כמו למשל "במלאת 6 שנים לפטירתו של ישראל אלדד וכדומה.”

“איזו החמצה. בשבוע שעבר, ולקראת סיום הקריאה בספר, נתקלתי במודעה על הרצאה מפי עזרא יכין, הלוא הוא אלנקם, שתתקיים באוניברסיטה בה אני לומדת. אני מתסכלת בתאריך ורוקעת ברגלי. ההרצאה כבר התקיימה, לפני יומיים בלבד, כמה חבל! זהו סיפור של מופת וגבורה הכתוב בצורה פשוטה וקולחת. כמו לשבת למרגלותיו של סבא ולשמוע על מעללי נעוריו. אך אילו מעללים! אני מתמלאת בושה עמוקה כשאני רואה אילו דברים העסיקו את המחבר ואת”

“בדור שכל צוציק מדליק משואה בהר הרצל, וגיבורה קוראים למי שפרסמה פוסט בפייסבוק, קצת קשה לתאר אשה, שסיכנה את עצמה, את הגוף שלה (דמיינו לבד מה עוברת אשה יהודיה בשבי במדינה ערבית) וכל זה למען יהודים, ולמען ביטחון ישראל. אף אחד לא הכריח אותה. שולמית עזרה ליהודים רבים מסוריה לעלות ארצה. היא נפטרה בגיל 100. אשה יקרה. גיבורה. אמיצה. תיזכר לנצח בתולדות עם ישראל. אם תרצו לספר לילדיכם על שולמית האמיצה,”