אברהם עוז

אברהם עוז

סופר


1.
וינסטון צ´רצ´יל היה הנואם הרהוט ביותר בין מדינאי זמנו. בימים שבהם ניצבה בריטניה בודדה במערכה מול גרמניה הנאצית הוא המריץ את בני ארצו להתנגד, ללחום ולנצח, ועורר בהם תקווה בנאומיו עשירי ההבעה, בעלי הנימה הבוטחת, הלהט הלוחמני וההומור המושחז. "וינסטון צ´רצ´יל גייס את הלשון האנגלית ושלח אותם אל תוך הקרב." דברי הנשיא ג´ון פ´ קנדי בטקס שבו קיבל צ´רצ´יל אזרחות כבוד של ארצות הברית, אפריל 1963. מתוך אלפי נאומיו של צ´רצ´יל מאז נאומו הראשון ועד ימיו האחרונים, ליקט נכדו וינסטון ס´ צ´רצ´יל את הנאומים הידועים ביותר מתקופת מלחמת העולם השנייה, וגם כמה נאומים שלא פורסמו מעולם. פרופ´ אברהם עוז, עורך מהדורה זו, הוסיף נאומים שצ´רצ´יל התייחס בהם לבעיית היהודים וצירף הערות שוליים המציידות את הקוראים העברים בידע הנדרש להבנת ההקשר המדובר. וינסטון ספנסר צ´רצ´יל (2010-1940) רכש את השכלתו ב"איטון" ובאוקספורד, עבד כעיתונאי ואחר כך היה לחבר הפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית. בהיותו עיתונאי נשלח למזרח התיכון, דיווח ממלחמת ששת הימים, נפגש עם מדינאים ישראלים רבים וכתב ספר על אותה המלחמה. הוא נודע בתמיכתו במלחמת עיראק ובהתנגדותו לטרור האסלאמי. "נכדו של וינסטון צ´רצ´יל בחר בכישרון רב לא רק את הנאומים שחישמלו את העולם החופשי והשפיעו עליו, אלא גם נאומים מיוחדים, מוקדמים יותר, שלא היו ידועים." ד"ר הנרי קיסינג´ר...

2.
על קו התפר שבין סוף ימי הביניים לשחר העת החדשה זרח כוכבו של גדול המשוררים הדרמטיים בכל הזמנים – ויליאם שקספיר. יצירתו התיאטרונית, שחפפה לעלייתו של התיאטרון המודרני במדינת הלאום המתגבשת, היא תעודה שירית נשגבת למהפך האדיר המכונן את התודעה האנושית במעבר, האישי והציבואי, מן העולם העתיק אל היקום המודרני שאנחנו חיים בתוכו עד עצם הימים האלה. בספר זה שמקורו בהרצאות האוניברסיטה המשודרת, מתמודד אברהם עוז עם משימה לא פשוטה: בבד בבד עם ניתוח מרוכז אך פרטני של מרבית יצירותיו של שקספיר, הוא מתמודד עם העולם המוסרי, ההיסטורי, ההגותי והפסיכולוגי העולה מן היצירה השקספיראית בשלמותה, מבלי לזנוח את תהליכי המחשבה והיצירה שעברו על המחבר בהדרגה במהלך שנות דור של כתיבה תיאטרונית. עוז מקפיד להדגיש את האקטואליות של הרעיונות והנושאים העולים מן המחזות, ומתוך קשב למחק השקספירי העדכני מעמת את המחזות עם השיח האידיאולוגי, הפוליטי, הפילוסופי, הפסיכולוגי, הסוציולוגי והכלכלי, הפמיניסטי והפוסט-קולוניאלי של ימינו. שקספיר מתגלה בספר זה כמי שנושא מסר מורכב ועשיר לבני המאה העשרים ואחת לא פחות משהוא מגיש לנו צילום עומק של תקופתו שלו בניתוח כלולות מובאות רבות מיצירתו של שקספיר בתרגומים עדכניים ומשובחים. ...

3.
המונח תאטרון פוליטי, לפי אברהם עוז, מסגיר, כביכול, ``אזרחות`` כפולה בממלכת המושגים: דומה שזהותו מפוצלת ונאמנותו נחלקת בין התחום האסתטי והתחום הפוליטי. ושמא אינו אלא גיס חמישי של אמני התאטרון בשדה הקרב הפוליטי, או (גרוע מזה) ביטוי לנחת זרועם הארוכה והסמויה של הפוליטיקאים בהיכלי האמנות? כל אחת מנקודות הראות הללו עלולה לעורר חשדנות ואי אמון כלפי יציר הכלאיים הזה, המאיים על קו ההפרדה המקודש שבין אמנות ומציאות. המחבר מבקש להתיר את חוסר הבהירות האופף תנועה נפוצה זו, אגב יצירת כלים ביקורתיים והיסטוריים לבחינתה. הספר מתפרס על פני יריעה רחבה, היסטורית וגיאוגרפית, ותוך ניתוח ביקורתי מעמיק ויסודי הוא מספר בבהירות את תולדותיה של עלילה מרתקת ורבת מתח: פרשת האהבה והשנאה שבין התאטרון והפוליטיקה מאז יוון העתיקה ועד ישראל בת זמננו. אף שהתאטרון הפוליטי נפוץ בכל עת ובכל מקום, מפתיע עד מה מעטים הספרים הממצים את מגוון היבטיו באורח כולל. ספר זה בא להציע תשובה לפער הזה. אברהם עוז הוא פרשם שקספיר בעל שם עולמי. בצד ספריו ומאמריו הרבים של שקספיר, מארלו ובני דורם, תרגם לעברית מחזות ואופרות מאנגלית ומגרמנית, פרי עטם של שקספיר, ברכט, פינטר, הומפרדינק ורבים אחרים. עוז היה ראש החוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב, הקים וניהל את החוג לתאטרון באוניברסיטת חיפה; לימד בבית צבי ובאוניברסיטה העברית מירושלים; שימש כחבר ההנהלה האמנותית של התאטרון הקאמרי, ודרמטורג בתאטרון חיפה; ייסד וערך את כתבי העת JTD וASSAPH בנושאי תאטרון, ואת מפעל כתבי שקספיר בעברית....

4.
5.
6.
7.
במחקר ראשון מסוגו בוחן אברהם עוז לעומקו את היחס בין התיאטרון העברי המודרני לבין הסיפֵּר שעליו מושתתת האידיאולוגיה הציונית. טענות היסוד של הספר הן שכמו בצמיחתה של כל תנועה לאומית משחר העת החדשה עד ימינו, מלווה גם אמנות התיאטרון את כינונה של תודעה וזהות לאומית, בין אם כנושאת דברה של ההגמוניה ובין אם כמתבוננת מהצד ולעיתים אף כגורם חתרני נגד ההגמוניה. בשל רצינות הקשר שנרקם בין העולם המימטי לבין המציאות בקונטקסט של כינון זהות לאומית, נבחן באופן ייחודי הקשר בין שיקוף הנרטיב הלאומי לבין הדרמה הרצינית, כשגולת הכותרת שלה היא הטרגדיה. שאלה זו הנה משמעותית במיוחד ביחס לסיפר הציוני אשר מתחילת דרכו היה אמור להתמודד עם דילמות מורכבות שנבעו מן ההקשרים המיוחדים של ההיסטוריה היהודית בדורות האחרונים, כמו גם מהסכסוך עם ישות לאומית מתחרה על טריטוריה משותפת. ספר מרשים זה – מאת אחד מחוקרי הדרמה החשובים בישראל – מתחקה אחר כמה נקודות ציון מרכזיות בדרכו של התיאטרון העברי: מהצגות החובבים הראשונות שהתקיימו במושבות העלייה הראשונה, ביפו ובירושלים, דרך מחזות שהוצגו בשנות המנדט הבריטי ומאז קום המדינה, כולל מספר מחזות מתורגמים אשר הנם רלוונטיים לנושאים הנדונים. דיונים מפורטים יותר מתקיימים במחזות דור בארץ, מחזאות השואה, לצד יצירתם של מחזאים כמו ל. א. אריאלי-אורלוף, עמוס קינן, נסים אלוני, חנוך לוין, יהושוע סובול, יצחק לאור ועוד. בכל הדיונים הללו נבחן היחס בין שאלות היסוד של הסיפר הציוני לבין הדרמה הרצינית, במיוחד הטרגדיה. אברהם עוז הוא פרופסור לדרמה באוניברסיטת חיפה ובאקדמיה לאמנויות המופע, תל אביב. כחוקר ומבקר בעל מוניטין בינלאומיים בחקר שקספיר, דרמת הרנסנס האנגלי והתיאטרון הפוליטי פרסם ספרים ומאמרים רבים בארץ ובחו"ל. ערך תוכניות תרבות ברדיו ובטלוויזיה, תרגם שירה, מחזות ואופרות שהועלו במרבית התיאטרונים בישראל (ביניהם תשעה מחזות שקספיריים, מחזות ואופרות של ברכט וווייל, פינטר ועוד), היה חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי וביים מחזות משל פינטר, ס"פ טיילור ועוד. ספרו "התיאטרון הפוליטי" ראה אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה / זמורה-ביתן (1999)....


ספר מרתק. מומלץ לקרוא. רלוונטי מאד גם עתה. במיוחד עתה. הנאומים מסודרים באופן כרונולוגי כך שאנו הקוראים מסוגלים בדיעבד לראות את תחזיותיו ש... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ