המונח תאטרון פוליטי, לפי אברהם עוז, מסגיר, כביכול, ``אזרחות`` כפולה בממלכת המושגים: דומה שזהותו מפוצלת ונאמנותו נחלקת בין התחום האסתטי והתחום הפוליטי. ושמא אינו אלא גיס חמישי של אמני התאטרון בשדה הקרב הפוליטי, או (גרוע מזה) ביטוי לנחת זרועם הארוכה והסמויה של הפוליטיקאים בהיכלי האמנות? כל אחת מנקודות הראות הללו עלולה לעורר חשדנות ואי אמון כלפי יציר הכלאיים הזה, המאיים על קו ההפרדה המקודש שבין אמנות ומציאות. המחבר מבקש להתיר את חוסר הבהירות האופף תנועה נפוצה זו, אגב יצירת כלים ביקורתיים והיסטוריים לבחינתה. הספר מתפרס על פני יריעה רחבה, היסטורית וגיאוגרפית, ותוך ניתוח ביקורתי מעמיק ויסודי הוא מספר בבהירות את תולדותיה של עלילה מרתקת ורבת מתח: פרשת האהבה והשנאה שבין התאטרון והפוליטיקה מאז יוון העתיקה ועד ישראל בת זמננו. אף שהתאטרון הפוליטי נפוץ בכל עת ובכל מקום, מפתיע עד מה מעטים הספרים הממצים את מגוון היבטיו באורח כולל. ספר זה בא להציע תשובה לפער הזה. אברהם עוז הוא פרשם שקספיר בעל שם עולמי. בצד ספריו ומאמריו הרבים של שקספיר, מארלו ובני דורם, תרגם לעברית מחזות ואופרות מאנגלית ומגרמנית, פרי עטם של שקספיר, ברכט, פינטר, הומפרדינק ורבים אחרים. עוז היה ראש החוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב, הקים וניהל את החוג לתאטרון באוניברסיטת חיפה; לימד בבית צבי ובאוניברסיטה העברית מירושלים; שימש כחבר ההנהלה האמנותית של התאטרון הקאמרי, ודרמטורג בתאטרון חיפה; ייסד וערך את כתבי העת JTD וASSAPH בנושאי תאטרון, ואת מפעל כתבי שקספיר בעברית.