הספר מספר על ילדים מבית ספר יהודי באנגליה, שפונו בזמן מלחמת העולם השניה למשפחות בכפר. הוא מתאר מצד אחד את הבורות של הכפריים שהיו בטוחים שליהודים יש קרניים, הדאגה לילד שצם ביום כיפור, ומצד שני, הדאגה במשך כמה שנים לילדים זרים שהונחתו אצלם בבית. הילדים שהיו מבתים דתיים, המשיכו להקפיד על כללי הכשרות ולקיים מצוות למרות הקשיים. הסיפור כתוב בצורה מעניינת, אבל אינו ברצף, אלא מנקודת מבטם של מנהלת בית הספר