יחזקאל דרור (נולד ב-1928) הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאו הראשון של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי. חתן פרס ישראל למדעי המנהל לשנת תשס"ה.
יחזקאל דרור נולד בווינה, אוסטריה, בשנת 1928 כארתור פרימן. עלה ארצה יחד עם משפחתו לחיפה בשנת 1938, ולמד בבית הספר הריאלי. בתקופת מלחמת העצמאות שימש כקצין תכנון כוח אדם במטכ"ל.
לאחר סיום שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית בפקולטות למדעי החברה ולמשפטים והיה המזכיר הכללי של התאחדות הסטודנטים הארצית‏[1]. התמחה במשרד המשפטים וקיבל רישיון לעריכת דין בשנת 1954‏[2]. הוא סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטת הרווארד בתחום תכנון ומשפט ציבורי ב-1956. בשנת 1957 זכה בפרס על שם שמואל אלישיב על עבודה שכתב תחת הכותרת "יחסי הגומלין בין משפט וחברה"‏[3]. עם תום לימודיו החל לעבוד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. בשנת 1958 היה חבר בוועדה לקביעת חובות וכללי ההתנהגות של עובדי ציבור, בראשות השופט צבי ברנזון, ומסקנות הוועדה התבססו בעיקר על מחקר שלו‏[4]. בשנות ה-60 של המאה ה-20 עמד בראש הוועדה הפדגוגית של המדרשה למינהל של הסתדרות הפקידים‏[5]. בשנת 1966 הועלה לדרגת פרופסור חבר‏[6] ובשנת 1972 מונה לפרופסור מן המניין במחלקה למדעי המדינה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1968 הוזמן לשנת שבתון בתאגיד ראנד‏[7].
מחקריו שזכו לפרסום עולמי‏[8], מתמקדים בתחום המנהל הציבורי, קבלת החלטות ויחסים בינלאומיים.
בשנת 2006 מונה כאחד מחברי ועדת וינוגרד, לחקירת מלחמת לבנון השנייה.
מקור: ויקיפדיה/ [צילום: פלאש 90]

יחזקאל דרור (נולד ב-1928) הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאו הראשון של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי. חתן פרס ישראל למדעי המנהל לשנת תשס"ה.
יחזקאל דרור נולד בווינה, אוסטריה, בשנת 1928 כארתור פרימן. עלה ארצה יחד עם משפחתו לחיפה בשנת 1938, ולמד בבית הספר הריאלי. בתקופת מלחמת העצמאות שימש כקצין תכנון כוח אדם במטכ"ל.
לאחר סיום שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית בפקולטות למדעי החברה ולמשפטים והיה המזכיר הכללי של התאחדות הסטודנטים הארצית‏[1]. התמחה במשרד המשפטים וקיבל רישיון לעריכת דין בשנת 1954‏[2]. הוא סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטת הרווארד בתחום תכנון ומשפט ציבורי ב-1956. בשנת 1957 זכה בפרס על שם שמואל אלישיב על עבודה שכתב תחת הכותרת "יחסי הגומלין בין משפט וחברה"‏[3]. עם תום לימודיו החל לעבוד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. בשנת 1958 היה חבר בוועדה לקביעת חובות וכללי ההתנהגות של עובדי ציבור, בראשות השופט צבי ברנזון, ומסקנות הוועדה התבססו בעיקר על מחקר שלו‏[4]. בשנות ה-60 של המאה ה-20 עמד בראש הוועדה הפדגוגית של המדרשה למינהל של הסתדרות הפקידים‏[5]. בשנת 1966 הועלה לדרגת פרופסור חבר‏[6] ובשנת 1972 מונה לפרופסור מן המניין במחלקה למדעי המדינה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1968 הוזמן לשנת שבתון בתאגיד ראנד‏[7].
מחקריו שזכו לפרסום עולמי‏[8], מתמקדים בתחום המנהל הציבורי, קבלת החלטות ויחסים בינלאומיים.
בשנת 2006 מונה כאחד מחברי ועדת וינוגרד, לחקירת מלחמת לבנון השנייה.
מקור: ויקיפדיה/ [צילום: פלאש 90]