אברהם הפנר

אברהם הפנר

סופר


1.
מה לעולם ימי - הביניים, על אדיקותו ואיסוריו החמורים, ולישראל של ערב המילניום? מה כבר אפשר לחדש על סיפור האהבה הבלתי - אפשרית בין מורה לתלמידתו? מסתבר שאפשר, ואברהם הפנר רוקח מהנתונים הללו, ומלב גדול, סיפור אקטואלי ומרגש, שהוא תפנית ביצירתו של הפנר, ושעשוי להפתיע גם את קוראי ספריו הקודמים. הוא מגיש לנו מעין טריפטיך )או כריך( - נובלה ארוזה בין שני סיפורים קצרים. במרכז כולם דמותו של מורה כריזמאטי, מרצה באוניברסיטה, תל - אביבי, אשכנזי, לא - צעיר, רווק מושבע השמח בחלקו. והאיש הזה, בניגוד לכל הציפיות שלו עצמו, נלכד ברשת אהבתה הבטוחה, הבלתי - מתפשרת, היצרית והאינטלקטואלית כאחד, של נערה/אשה מבית מזרחי, מסורתי, ש"סניקי. ברור שזה לא יכול להיות פשוט, גם הסוף ספק אם יהיה טוב. אבל פרשת היחסים הזאת, שמגלמת, מעבר לגורל גיבוריה המסוימים, גם כמה מן השסעים הכאובים בחברה הישראלית, מפיקה כמויות בלתי - מצויות של חמימות אנושית וריגוש אותנטי. יותר מכל זהו הסגנון של הפנר: סגנון דיבורי, דברני, תוסס, ער, מלא אינפורמציות והתחכמויות קטנות וגדולות, בעברית שאינה מוכנה להתיישר לפי שום קו של אקדמיה או מוסכמה ספרותית. את אברהם הפנר אין צורך להציג: מחשובי היוצרים בקולנוע הישראלי )'לאן נעלם דניאל וקס', 'אהבתה האחרונה של לורה אדלר', 'איש גדול ארץ קטנה, איש גדול'(, ומחברן של כחצי תריסר יצירות פרוזה )'כולל הכל', 'אברהם הפנר: ספר המפורש', ועוד ועוד(. זו הופעת הבכורה שלו בספריה החדשה....

2.
3.
4.
הספר הזה נולד כתסריט, אבל כבר בעמודיו הראשונים היה ברור שהוא יהיה גם "פרוזה", וכך גם נכתב לכל אורך גירסתו הראשונה. טקסטים קולנועיים נכתבו על ידי מאיה הפנר, יואב כץ והח"מ. על הסיפור עצמו, כפרוזה, שמרתי אני לכל אורך הדרך. ועם זאת, ניסיתי לכתוב באופן שמזמין לקריאה "קולנועית" ככל האפשר. לקולנוע אין עבר ואין עתיד. גם ה"פלאש - בקים" בסרטים מתרחשים עכשיו ולנגד עינינו - כך גם בסיפור פה - הכל הווה. ועוד: בשפת הקולנוע אין בדרך כלל "הרהורים", אין .רגשות כמוסים" - הקולנוע .ביהייביוריסטי" במהותו, אין לו "נשמה.. רק מה שמצטלם, רק מה שאומרים הגיבורים - ונכון לעכשיו עדיין לא פיתחנו תאורה ופילם כה רגישים שיפרצו ויצלמו למעננו את "סגור לבנו." ועל כן, בחושך, באולם מול המסך הלבן אנחנו לא רואים לעולם "עומק נפשי". אנחנו רואים את צללי דמויות נעים ושומעים מלים וצלילים - את כל היתר אנחנו מרכיבים ומנחשים. כמו בחיים. אז גם פה זה כך, פה בסיפור שבא מן הסרטים....

5.
זהו קודם כל ספר על אהבה.קבוצת גברים ונשים באמצע החיים,בתל אביב של שנות התשעים,מדברת על אהבה ועושה אותה-נישואים,הרבה מין,ידידות.הם מקשקשים גם על "טעם החיים",על גבולותיה של האמנות ועל הקשר בין אדם לסובבים אותו. תמונות ילדות הזויות,שיחות נפש,מסות קטנות על נושאים גדולים,וגם "סצנות תל אביביות". אבל בעיקר אהבה. זהו ספרו החמישי של אברהם הפנר .קדמו לו:"עיבל"[1969],"המחברות של יוחנן שלאכט"[1974],"כולל הכל"[1988],ו"ספר המפורש"[1991]....

6.
7.
8.
9.
יוחנן שלאכט לשעבר מרצה בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, הוכנס למוסדנו ב-17 בדצמבר 1960 לשם טיפול ושוהה כאן עד היום" כך נפתח דו"ח רפואי של ועדה פסיכיאטרית באזור ירושלים על מצבו של הפציינט שבילה ארבע שנים במוסד פסיכיאטרי, ב-6 מחברות בהם וידויים, מכתבים ודברי פילוסופיה נפרש עולמו הפנימי של שלאכט בתהליך ההתפוררות הגמורה אל השיקום הפנימי....

10.
עליזה אמרה: "אוה, אחי, אחי, נעמה לי אהבתך. לא צריך אותָךְ, אמא טיפשה! אני לא צריכה את אבא ולא אותך ולא את אף אחד. כי יש לי אורי, אותךָ. רק אתה, רק אותך!" ואורי אמר: "יאללה סנאפ, ילדה! כולם על הרגליים, כל אחת על שלה!" סבא שמואל אמר (ומת): "געוואלד, מ´דארף זיין פרייליך!" שבעברית זה: "הצילו, צריך להיות שמח!" ושאול, כשאבא שלו מת, עמד לצד מיטתה, עמד לצד מיטתה, הציץ לה אל תוך החולצה וחשב: "עכשיו זה לא מבהיל ´עפר לעפר´ כי כרגע פה-מול עליזה גוף חי." ולינדה ידעה שהם לא אוהבים אותה, אולי כי היא טיפשה. "אפילו בשביל לסבול אני יותר מדי טיפשה," היא אמרה, אבל זה לא נכון. כי ללינדה היתה נפש של אמן. היא היתה עמוקה והיא היתה רגישה. אפילו כשדייויד בילף היא ידעה, וזה למרות שהוא הכי מאהב שהיה לה מעולם. הוא לא אהב אותה. דיוויד לא אהב. הוא תיעב את הקבוצה -האנושית והאמין בשנאה צרופה. הוא חלם וקיווה שהכל בגללו נהרסה המשפחה. ורק לינדה ידעה שזה שוויץ, כי "כלים נשברים לאורך סדקים שהיו גם בעבר". אבל גם הפי-אנד יש. עליזה תבכה ותקום על רגליה, כמו שהוא ביקש, כמו שהוא רצה. (ולא סיפרנו על אדונגו השחורה. תאומת-עליזה. עליזה בהפי-אנד, עליזה בחלום ברגעים כמו עכשיו, רגעים שזה בסדר, שכאילו זה בסדר שנברא העולם.) עליזה הוא סיפור משעשע, ספוג בהומור, מרתק וחכם, ממיטב יצירתו של אברהם הפנר. זהו ספרו השישי של אברהם הפנר, מספר ואיש קולנוע. קדמו לו "עיבל", "המחברות של יוחנן שלאכט", "כולל הכל", "ספר המפורש" ו"אללים". ...

11.
הספר שרואה אור בתמיכת איגוד התסריטאים מאגד חמישה מתסריטיו של הפנר בתוספת ראיונות עמו ומאמר מאת אורי קליין | אירוע ההשקה: 24/12 סינמטק תל אביב | הכניסה חופשית מאת: מערכת איגוד התסריטאים 3/12/12 כשרונותיו הרבים של אברהם הפנר הקנו לו זה מכבר מעמד של איש רב פעלים ורב השפעה על היצירה הקולנועית בישראל: סופר, במאי, ובעיקר תסריטאי, שלצד יכולותיו הלשוניות והיצירתיות ניחן גם בכישורי הוראה מבורכים, ואצלו למדו רבים מבכירי התסריטאים בישראל כיום. ביוזמת ביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בשיתוף איגוד התסריטאים וגופים נוספים, החודש יראה אור "ספר התסריטים" מאת הפנר בהוצאת כתר. ספר זה מאגד חמישה מתסריטי סרטיו החשובים של הפנר: "לאט יותר", "לאן נעלם דניאל ווקס", "דודה קלרה", "פרשת רצח הלורד וינשל" ו"אהבתה האחרונה של לורה אדלר", לצד ראיונות נדירים עמו על כל אחד מסרטיו ומאמר מאת אורי קליין. ...

12.
שאלה תמימה של סטודנטית הצליחה לערער את כל מה שחשב הסופר והבמאי אברהם הפנר שהוא יודע. מה ההבדל בין ספרות לתרבות? שאלה זו, ששנתה לחלוטין את מהלכו המתוכנן של הקורס השנתי, פותחת דיון כיתתי ממושך: מדוע השתרשה בחברה האנושית ההבדלה בין ספרות ואמנות, שפה ותרבות?...


חקירת נפש האדם, הסיוט שבשגעון במין ריאליה נדירה... המשך לקרוא
למרות שזו היתה אמורה להיות ספרות מופת, ספרות לדוגמה, לא הרגשתי סימפטיה מיוחדת ל'כמו אבלאר, כמו אלואיז'. כמו כמעט כל ספר אחר שהיה לי נחמד אבל ... המשך לקרוא
'ספרים לא גדלים על עצים' הוא ספר לתסריטאי החובבן שזו דריכת רגלו הראשונה בתחום. אברהם הפנר מסביר לקורא את המושגים הבסיסיים בעולם הקולנוע - מ... המשך לקרוא
הרבה רעיונות מעניינים שבוחנים מחדש את התפיסות הסטנדרטיות לגבי שאלות פילוסופיות הנוגעות באסתטיקה ובמקורה של תרבות. כתיבה קולחת ומשעשעת, ... המשך לקרוא
שלושת הסיפורים קשורים זה לזה. הסגנון הייחודי של הפנר מקבל כאן ביטוי בעיקר בתכנים האינטרטקסטואליים של הספר, ופחות בצורה. אבל יותר מכל הספ... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ