ג

ג'ודית ויורסט

סופרת


1.
האבדות שאנו מאבדים במהלך חיינו, הוויתורים על אנשים, על אשליות, על דימוי עצמי אידיאלי, על התקווה שנחיה לנצח – כל אלה מעצבים אותנו וקובעים במידה רבה את אורח החיים ואת אישיותנו. מרגע הלידה ואילך אנחנו מאבדים: את הקירבה לאם, את האהבה להורה בן המין השני, את תחושת "אני כל יכול". עלינו לוותר על ציפיות מופרזות מן האהבה, מן הנישואין ומן הידידות. אנו נוכחים לדעת, בכאב ובצער, שכוח המשיכה שלנו מתפוגג, שאין לאו אפשרות לגונן על ילדינו בבגרותם, וגם לא לקבוע הרבה במהלך חייהם ובאופיים. אנו נאלצים להתפשר עם חיים זוגיים לא מסעירים, עם חסרונות אצלנו ואצל הזולת. אנו תופסים שלא נקרא את כל הספרים, לא נעשה את כל המעשים, וכנראה גם נמות. ג'ודית ויורסט , מן הסופרות הפופולריות ביותר בארה"ב, פירסמה ספרים רבים על תופעות כמו חיי משפחה ומעברי גיל – בשירים, ברשימות הומוריסטיות ובמדור קבוע במגאזין "רדבוק". ספר זה הוא תוצאה של שש שנות לימוד במכון הפסיכואנליטי בוושינגטון, והוא משלב תיאוריה פסיכואנליטית, ספרות, ראיונות וחוויות אישיות של הכותבת. הספר העמיד את ויורסט בשורה אחת עם הכותבים היותר "רציניים" של אמריקה – והתנוסס שבועות רבים ברשימת רבי-המכר. הוא איננו ספר עצוב. האבדות הכרחיות לנו למען צמיחתנו, אומרת המחברת; הן עוזרות לנו להעמיק פרספקטיבה. להשיג בגרות אמיתית וחכמת חיים עשירה יותר. "ספר מרתק ומעשיר לכל מי שמודה באנושיותו" ד"ר בנג'מין ספוק "אחד הספרים הרגישים והמקיפים ביותר על המצב האנושי שקראתי לאחרונה" הרולד ס. קושנר ג'ודית ויורסט מתגוררת בוושינגטון עם בעלה, הסופר והעיתונאי מילטון ויורסט. לזוג שלושה בנים. ...

2.
שליטה. כולנו מנסים להשיג אותה. כולנו שונאים לוותר עליה. השליטה היא כלי בידינו - לעיתים לא מודע - שנועד להביא את האחרים לנהוג כרצוננו. אנחנו מנסים לשלוט בהורינו, בבני הזוג שלנו, בילדינו ובכפופים לנו במקום העבודה. אנחנו מפעילים שליטה לצרכים רבים - לריסון התיאבון והכעס, להפקת הנאה מיחסי מין, לשיפור המראה והבריאות שלנו, ולעיתים אפילו לקביעת הזמן והאופן של מותנו. ג'ודית ויורסט בוחנת בהומור ובחוכמה רבה אלפי גילויים של שליטה, ומציעה דרכים להבדיל בין מה שניתן ל לשליטה לבין מה שאינו ניתן לשליטה: מתי יש לנקוט בפעולה ומתי יש לוותר עליה: מתי לעמוד על שלנו ומתי לוותר ולסתום את הפה. לבחינת המצבים האלה השתמשה ג'ודית ויורסט במחקרים מתחום הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, הביולוגיה והרפואה, וכן על מסקנות ותובנות שנטלה מהסיפורת והשירה, מתיקים טיפוליים, משיחות עם בני אדם, וכמובן - מנסיונה האישי כרעיה ואם לשלושה בנים וכעובדת ומתנדבת בהוספיס. "ספר נהדר...מחקר מעמיק בנושא אישי ובין - אישי רב - חשיבות. הספר כתוב בסגנון חי, מהנה וגדוש במידע חדש."...

3.
כְּבָר כְּשֶׁקָּם בַּבֹּקֶר עִם מַסְטִיק בַּשֵּׂעָר, וּמִיָּד אַחַר כָּךְ דָּרַךְ עַל הַסְּקֶטְבּוֹרְד וְהַסְּוֶדֶר נָפַל לוֹ לַכִּיּוֹר, אַלֶכְּסַנְדֶר יָדַע שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת יוֹם אָיֹם וְנוֹרָא וְגָרוּעַ וְלֹא טוֹב בִּכְלָל. וְזֶה נִמְשַׁךְ: בַּהַסָּעָה הָיָה לוֹ צָפוּף, בַּגַּן הַחֲבֵרִים לֹא הָיוּ נֶחְמָדִים, רוֹפֵא הַשִּׁנַּיִם מָצָא חוֹר דַּוְקָא בַּשֵּׁן שֶׁלּוֹ, וַהֲכִי גָּרוּעַ – בַּטֶּלֶוִיזְיָה הָיוּ נְשִׁיקוֹת. וְאַלֶכְּסַנְדֶר שׂוֹנֵא נְשִׁיקוֹת. מִי לֹא מַכִּיר יָמִים כְּמוֹ הַיּוֹם שֶׁל אַלֶכְּסַנְדֶר? וּמִי לֹא חָלַם כָּמוֹהוּ לִנְסֹעַ רָחוֹק, אוּלַי לְאוֹסְטְרַלְיָה? סִפְרָם הַנִּפְלָא שֶׁל ג´וּדִית וִיוֹרְסְט וְרֵיי קְרוּז הָפַךְ לִקְלַסִיקָה מֵרֶגַע יְצִיאָתוֹ לָאוֹר בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית לִפְנֵי 40 שָׁנָה. הוֹצָאוֹת כֶּתֶר וְאוּרִים גֵּאוֹת לְהַצִּיג אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה לְקוֹרְאֵי הָעִבְרִית (גַּם אֵלֶּה שֶׁגָּרִים בְּאוֹסְטְרַלְיָה). לִבְנֵי חָמֵשׁ עַד 105...

4.
ספר זה הוא "הגדה של אהבה ותלונה", והוא משקף גישה נבונה ומבריקה אל חיי הנישואין. הספר הוא עימות בעיניים פקוחות עם כמה וכמה מן השמחות הפחות-בולטות והזוועות הבלתי-נמנעות של הנישואין. תמיד עונג הוא לקרוא את ג'ודית ויורסט. נקודת-המבט שלה היא לעתים ביקורתית, מבדחת או עגמומית, כשהיא עוסקת ביסורים המתוקים של חיים עם שלושה בנים שופעי-מרץ, במשמעות האמיתית של חיי-רווקות הוללים, במריבות משפחתיות, בנשים אחרות המבצבצות באופן בית ויורסט, שכנים וידידים, וביקורי קרובים; או בשעה שהיא דנה בשאלות כגון מה לעשות בבעל אנין-טעם, מדוע לא נועדו הויורסטים לחברה הנוצצת, והאם משפחה בת חמש נפשות יכולה לצאת לנופש בלא שאיש ילקה בהתמוטטות עצבים. "הנישואים שעליהם אני כותבת אינם דומים דמיון רב להזיות הרומנטיות, המפוארות, של עלומי", היא מגלה. "לא פרחים רעננים, אלא אקדחי מים נחים על שולחני. לא נעימות של באך, אלא צרחות של 'אנ'יגיד לאמא'. לא יין בוז'וליי לארוחת-הערב אלא גזוז דיאטטי". הקיצור, אלה הם נישואי כולנו, וכל מי שניסה אי-פעם להתמודד עם מוסד מסתורי, מריר, ולעתים מטורף זה, יתרונן לפגישה אתם....

5.
בנישואים בוגרים הצחוק רב מהחרטה. *בנישואים בוגרים לומדים לסלוח ולשכוח. טוב, אולי לא לשכוח. *בנישואים בוגרים לא עושים חשבון. לפחות לא בקול רם. אף על פי שנישואים הם עניין לבני אדם בוגרים, מעטים מאוד מאיתנו בוגרים כשאנחנו נישואים. נישואים בוגרים מה הם? האם נוכל להגיע למצב נכסף זה? סופרת רבי - המכר ג`ודית ויורסט מציעה שוב את פרי התבוננותה בחיינו, וגם כמה עצות....


...הלכתי לישון עם מסטיק בפה וכשקמתי בבוקר הוא היה מסובך לי בשערות וכשהתיישבתי הרגל נתקעה לי בקצה של המיטה וידעתי שזה הולך להיות יום איום ... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
לא לוותר!!! לא לוותר!!!! ספר חובה ממש כך. במשך שנים הספר היה מונח בחדר העבודה שלי ולא טרחתי לקרוא בו. לפני מספר ימים "הועלתי" לעיין בו ונתפסתי... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
אם הייתי יכולה לסכם את הספר במילה אחת אז היא היתה :"פרופורציות", ובשתי מילים "הכל יחסי". איך ימים מסוימים שיכולים להיות הכי נוראיים, במבט לאח... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
האבדות שאנו מאבדים במהלך חיינו, הוויתורים על אנשים, על אשליות, על דימוי עצמי אידיאלי, על התקווה שנחיה לנצח- כל אלה מעצבים אותנו וקובעים במי... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ