אלישבע

אלישבע

סופר


1.
"סמטאות" של אלישבע (ביחובסקי) הנוצרייה-רוסייה, שפורסם לראשונה בתל-אביב ב-1929, היה הרומאן העברי הראשון שכתבה אשה בארץ, וכמובן נתפס כניסיון ספרותי שולי ולא-נחשב: 'הטעם הספרותי' היקצה אז לנשים את המרחב המצומצם של שירה לירית אישית, או לכל-היותר של סיפורים קצרים, וּודאי שלא היה יכול לקבל מהן ברצינות רומאן רחב-יריעה ו'נועז', שבמרכזו נשים בוהמייניות "משוחררות וחופשיות" במוסקבה, באקלים מהפכני של מתירנות מינית – רומאן שה'יהדות' שמעניינת את דמויות הלא-יהודיות הרבות היא אך דבר-מה זר ואקזוטי, שמיתרגם למיניות: לַהימשכות של הנשים הלא-יהודיות לגברים יהודים, או לפנטזיות של הגברים הלא-יהודים על החיוניות החושנית של הנשים היהודיות. אכן, רוב-רובן של דמויות הרומאן, גברים כנשים, נתונות במערכות-יחסים מפוצלות, ובכל משולש-יחסים יש לפחות דמות אחת יהודית ולפחות אחת לא-יהודית. לתהילתה קצרת-המועד, בשנות העשרים, זכתה אלישבע כמשוררת ולא כמחברת רומאן. אבל ממבט עכשווי בנושאיו יוצאי-הדופן (לזמנם) של 'סמטאות', בתִזמוּרם בפרטים מוחשיים, בַּלשון הבלתי-עמוסה והמדויקת, המפתיעה ברעננותה ובדימוייה – נראה ספרה הזנוח של אלישבע כאחד הרומאנים העבריים שהקדימו את זמנם, הראויים למקום בלב-לבו של הקאנון החדש. כמוהו כ'חיי נישואים' של פוגל, 'והוא האור' של לאה גולדברג, ו'בית חפץ' של דב קמחי, שנכנסו בשנים האחרונות, לראשונה, למחזור-הדם של הקריאה הממשית וזכו לעשרות-אלפי קוראים. עלילת "סמטאות" חובקת שנה מחייהן של שורת דמויות ארוכה, מן 'הבוהמה הספרותית והאמנותית' במוסקבה הסובייטית (1923), אבל הספר מתלכד סביב שני מֶרכזֵי-התודעה שלו, המשוררת הרוסייה ליודמילה ויביֶן, והמורה שלה לעברית, הסופר המתוסכל דניאל רוֹיטר. עלילות שאר הדמויות הן כשברי מראות המשקפים היבטים של שתי הדמויות המרכזיות. אל מול ספרות עברית היודעת באותן שנים בעיקר לבטים ומעצורים של גברים ביחסם האירוטי לנשים, מציבה אלישבע רומאן שבמרכזו הסתכלות אירונית בניגוד המגדרי הטרגי, הבלתי-עביר והבלתי-פתיר, בין הדבר שנשים מכנות 'אהבה' לבין העמדה והשיח הגבריים. "חשק גַברוּתם" של הגברים מוליך אותם ל"שאיפה גופנית עיוורת" לכיבוש ולניצחון, שאף-פעם אינם יכולים להתגשם באמת, ושאיפה זו מנוגדת לשאיפתם לבסס לעצמן מעמד יציב וקבוע אצל אשה אחת; ואילו הנשים נקלעות בין השאיפה למשפחה ולעתיד נוח, לבין אותו "דבר גדול ונחוץ שקשה לחיות בלעדיו" השולט בנפש: "האהבה-לַמְרוֹת". לספר מצורפת אחרית-דבר מאת דנה אולמרט. ...

2.
3.
אלישבע - הבברת הראשונה של הפרוזה העברית אלישבע הוא שמה המאומץ של ייליזאבטה ז'ירקובה שנולדה ברוסיה להורים נוצרים. האב היה מורה כפרי. אמה, שמוצאה ממשפחה אירית, מתה כשהיתה אלישבע בת שלוש שנים. בת תשע - עשרה נקלעה אלישבע באקראי לחברה של יהודים שהשפיעו עליה מאוד, והחלה ללמוד עברית במוסקבה. כמה שנים מאוחר יותר כתבה ופרסמה את השירים הראשונים שלה בעברית. ב1920 - נישאה לשמעון ביחובסקי והתוודעה לסופרים אורי ניסן גנסין ויוסף חיים ברנר. בתקופה זו החלה לכתוב ולפרסם דברי פרוזה בעברית וזכתה לקהל קוראים נלהבים רחב. ב1925 - עלתה ארצה עם בעלה. אחרי מותו, חיה חיי עוני ובדידות בצריף דל בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. אלישבע נקברה על - פי בקשתה על שפת הכנרת, לה הקדישה כמה משיריה היפים ביותר. בקובץ מלכה לעברים כמה מסיפוריה המשובחים ביותר של אלישבע. זוהי בהחלט ספרות נשים במיטבה, שמרביתה עוסקת במערכות יחסים עדינות בין גבר לאשה צעירים, ברוח הספרות הרוסית הגדולה של המאה ה19 - , וכל זאת בלשון עברית רהוטה....

4.
5.
6.
7.
8.
9.
10.
11.
12.
13.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ