|
|
|
1.
|
|
בעיות שיווי משקל הוא ספר שירים ראשון לאורית מיטל: שירים של אשה בוגרת המנסה בכל כוחה להשתחרר מזכרונות ילדותה המעיקים ולהגדיר את ייחודה בחיים המלאים שהיא מגלה סביבה. שירים רבי עוצמה, חושניים עד לאכזריות, המנסים לא להסתיר דבר, הכתובים בישירות מביכה, הנעים בין סיוט שחוזר לבין חלום טוב שמן הראוי היה שיתגשם. קול נשי מאוד, חדש, כן ונועז בשירה העברית החדשה....
|
|
3.
|
|
הכאב מלווה את חיינו, דבוק לעקבם למרות הפוגות רגעיות או מתמשכות. הכאב הוא ודאות. גם ברגעי המנוחה ממנו אורב זיכרון נוכחותו האפשרית, מתמשך מן העבר אל העתיד, חוצה את הגבולות בין גוף לנפש. האם אנו מעוניינים ללמוד אודות הכאב דבר מלבד הפרקטיקה של הדרכים להימנע ממנו? האם יש מה לדעת עליו מלבד הפחד? ראשיתו של ספר זה בכנס רב תחומי שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב באביב 2006, לצד התערוכה 'דו"ח מחלה' (אוצרים: פרופ' חיים מאור ותלמידי המחלקה לאמנויות). את המאמרים, שנכתבו בעקבות הכנס ומיד לאחריו, כתבו חוקרים מדיסציפלינות שונות, התרים אחר מסלולי הכאב בהיסטוריה האנושית - בספרות, באמנות ובאמצעי התקשורת, במסדרונות בתי החולים, במרפאות הכאב, במחלקה האונקולוגית, בחדרי ניתוח - ושואלים על אלימות ועל אימה ועל הדרך לייצגן, רוב המאמרים עוסקים במחסום השפה ובקושי לבטא כאב בכלים מילוליים. חלקם מתעניינים במושגי הטראומה ובקטגוריה של העדות. רובם ככולם דנים במיסוד הכאב על ידי מוסדות פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותקשורתיים, מתארים שינויים בתפיסות הכאב לאורך ההיסטוריה ונעים על התפרים, החמקמקים לעתים, שבין תחושות הכאב והעונג.
אחת מן השאלות המרכזיות העולות במאמרים היא בנוגע ליחסנו אל כאבו של הזולת. לכאורה, הכאב כולא את האדם בתוך גופו בבדידות ללא נשוא, שהרי לעולם איננו יכולים לחוש בוודאות את כאבו של האחר. עובדה זו מעמידה בספק את האפשרות להכיר בו. אולם, האם החשדנות חייבת לאפיין את התגובה האנושית במפגש עם כאבם של אחרים? דומה כי קיימת בנו, במקביל, גם תשוקה לחצות את מחסום הספק ולהיוודע למתרחש בגופו ובנפשו של הזולת. תגובות ספונטאניות כגון התכווצות או עווית לא-רצונית של חלחלה נוכח כאבם של אחרים, עשויות לסמן גם אפשרות של שיתוף הפורץ את גבולות הגוף. אם יש לכאב מסר כלשהו, הרי הוא בהכרה שהוא דורש; תובע מאתנו להתגבר על הפקפוק, להכיר בסבלו של האחר ולהתגייס לעזרתו. טמונה בו ציפייה לקשב ולאמפתיה נפשית וגופנית.
לא מלמדים אותנו אמפתיה בבית הספר, ולא בשום מוסד אחר. ההנחה היא שזו תחושה האמורה לצמוח מאליה, באופן טבעי. זאת בתוך מציאות אשר פועלת במלוא עוצמתה כדי להקהות את מנגנוני הקשב וההזדהות שלנו, לעשות אותנו אדישים ככל הניתן כלפי זולתנו. תקוותנו היא כי ספר זה יסייע להבין מקצת מן המנגנונים המבודדים הטמונים בכאב. תקוותנו העמוקה יותר כי המאמרים שנאספו כאן יוכלו, בין השאר, לחדד את מנגנוני הרגישות ולסדוק ככל האפשר את המחסומים בין אדם לייסוריו, בין הכאב למילה, ובעיקר בין אדם לסבלו של האחר.
אורית מיטל ושירה סתיו...
|
|
5.
|
|
אורית מיטל היא דוקטור לספרות עברית, מרצה באוניברסיטת תל אביב, מנהלת בית עגנון בירושלים, מנחה סדנאות כתיבה.
הבהוב ההווה הוא ספר שיריה השלישי.
הספר ראה אור בהוצאת מקום לשירה בשיתוף הקיבוץ המאוחד...
|
|
6.
|
|
שירת אצ"ג היא יריעה עצומה ורבת-גוונים הנפרשׂת והולכת, משתנה תדיר, מגלה את עצמה לשיעורין ומצפה מקוראיה להעזה שבאמצעותה יגיעו לתובנות הגלומות בה מלכתחילה. זוהי שירה העוסקת בשאלות הבוערות ביותר של הקיום האישי והלאומי אך מציבה מכשולים בדרכם של קוראיה קודם שהיא מתמסרת ומאפשרת להם לקרוא את עצמם לתוכה. ספר זה, המציע מבט חדש על שירת אצ"ג, מיועד לקוראיה ולאוהביה אך גם למי שעדיין נרתעים ממנה. נערצת ומוחרמת, מקודשת ומוקצה, שירתו של אצ"ג נקראת בדרך כלל בהקשרים פוליטיים-לאומיים, לשבח או לגנאי. אולם גם המגמה החותרת להגדיר את אצ"ג כמשורר לאומי וגם המגמה המתנגדת לה חוטאות לשירתו ומטשטשות את אופיה השערורייתי במכוון, את תכונותיה הפרועות, את התנגדותה העקרונית לכל ממסד ואת מלחמתה במסגרות מקבעות וממשטרות.
הספר מציע קריאה פמיניסטית ופסיכואנליטית המעמידה את המשפחה, ובייחוד את יחסיו של הדובר עם אמו, כנושא מרכזי בשירת אצ"ג. מעקב אחר הרומן המשפחתי ושברו בשירת אצ"ג תורם להבנת חלקיה האישיים-הליריים, ולא פחות מזה – להבנת חלקיה הפוליטיים, הלאומיים-חזוניים, המושתתים בין השאר על אלגוריה משפחתית רבת-עוצמה. הצבת המשפחה הליטרלית והמשפחה האלגורית זו מול זו מצביעה בד בבד על היסוד האישי בשירה הלאומית-הפוליטית של אצ"ג ועל היסוד הלאומי הקיים גם בשיריו האישיים ביותר. הכרת עולמו האישי-הרגשי של הדובר מעניקה כלי פרשני נוסף המאפשר הקשבה לשירה גועשת ופרדוקסלית זו, שירה המבקשת בכל מאודה להציג את עצמה כמסכת פוליטית מונוליתית וקוהרנטית אבל נכשלת בכך שוב ושוב. הכישלון היצירתי והפורה הזה מחלץ את שירת אצ"ג מרדידות פלקטית ומעניק לה את המורכבות, את העושר ואת העומק שבזכותם ניצבים מולה רוב חוקרי השירה העברית אחוזי התפעלות, לפעמים כמעט בעל כורחם.
ד"ר אורית מיטל היא מרצה לספרות באוניברסיטת תל-אביב, מנהלת בית עגנון בירושלים, משוררת ומנחת סדנאות כתיבה.
...
|
|
7.
|
|
לוטשת אין הוא ספר שיריה הרביעי של המשוררת והחוקרת אורית מיטל. שירתה של אורית מיטל שייכת לשושלת האימהות הגדולה של השירה העברית, שושלת הנמשכת מ"לתמונת אימי" של לאה גולדברג ועד הבלדות של אפרת מישורי והלאה מהן. זוהי שירה וידויית עזה הנכתבת על ידי אישה ומתוך הנוכחות הנשית הסובבת אותה, הנדמית לא פעם, אימתנית ומאיימת יותר מזו הגברית. שיריה של אורית מיטל נכתבים מתוך ואל אימהות ממשיות וספרותיות, אחיות על הדשא ובמטבח, ילדות קיימות ונעדרות.
ד"ר אורית מיטל היא מנהלת בית עגנון בירושלים, מרצה לספרות עברית, שימשה בעבר כראש מסלול הכתיבה לתואר ראשון בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב; מנחת סדנאות כתיבה. לוטשת אין הוא ספרה הרביעי. ...
|
|
