חושך ודיכאון הוא משהו שקשה לתאר אותו... לפחות כך חשבתי. מה שהצליח להפתיע אותי בספר הזה, היה ש<mark>סיגל אבני</mark> הצליחה לתאר דיכאון כמה וכמה פעמים בספר ותמיד בצורה אחרת, בדרך ציורית ויזואלית אפילו ובעיקר בעומק שלא ידעתי שקיים.

הספר מתאר נסיון נואש לאחוז בחיים כשהאופל המדכא מושך את הגיבורה מטה בלי סוף. מאבק עיקש על הזכות לדבוק בחיים ולא במוות.

הספר מכיל תיאורים יפייפיים של הפרטים הקטנים, שנראים לפעמי