מיכל פלג

מיכל פלג

סופרת


1.
נדיר הוא מונח מתחום האסטרונומיה, המציין את הנקודה שתחת רגלי המתבונן בזנית השמש. זה גם שמה של יצירת אמנות זעירה, יחידה במינה, שנגנבה או אבדה בניו יורק בסוף המאה העשרים. סוחר אמנות יהודי יממן תחקיר חובק עולם על מנת לאתר או לשחזר את היצירה האבודה, ש"טיילה בין יבשות ונשים, דילגה מהמטבח למיטה והתגלתה במפתיע בפח, רפרפה בזמן, דפדפה בכתבי-יד, דובבה מתים, ובקיצור: צמצמה את היקום לממדיו של דף נייר". מדובר, ככל הנראה, במפה: מפה עם נקודת ציון, שברי ספינות וזוגות נאהבים ובלבה דירת שיכון ב"עיר הררית, מפוהקת, לחופי הים התיכון", שם התגוררו הוריו המתים של ראפי, האמן שיצא מהתמונה. נדיר הוא מסע הרפתקאות ספרותי נועז הטווה ופורם את הרשת של המאה העשרים ואחת במסורת האריגה העתיקה של סיפורי "אלף לילה ולילה", מנפה את קורותיהם של אנשים וחפצים מתוך הסחף הגדול של ההיסטוריה וצולל לאותם רגעים נדירים של המוחש או ההווה אשר בעדם, להרף עין, חומק לו צלו של הגורל. על העטיפה: מפה פורטולנית ...

2.
"אז מתוך המלאכה, בעצם, מן העבודה עצמה בחומר, נוצר משהו חדש, מתגלים הַקשרים? -- כן, קשרים שאני מוצא דרך כתם של צבע, או דרך צבע עיניים או דרך צלחת – אני מנסה כל פעם בעצם להבין איזה קשר, איזה חום... מפני שתמונת המציאות נותנת תמונה צילומית, ולא מאפשרת להיכנס פנימה. וכל העבודה שלי בנויה כך, שכאילו – להוריד כל פעם שכבה שמסתירה לי את הקשר... ואם אני לא מגיע לפחות לכמה שכבות שאני מצליח להוריד, יש לי הרגשה שאני נתקעתי. ואני לא יכול לסבול את זה. -- התמונה נשארת שטוחה, כאילו – -- כן. ואז אני מוכן לקחת עזרה מכל דבר, מזה שאני רואה מולי, מהזיכרון, מתהליך העבודה, מנזילה של צבע, מכל דבר אני מוכן שיעזור לי בגילוי. בציור זה מיד עובר למלבן ולקשרים שבתוך המקצוע, זה כבר הופך ממציאות למשהו אחר. אם זה נשאר קשור למציאות, שפשוט שמתי אותה בתוך המסגרת, זה מפריע לי. -- אם זה נשאר בתור חיקוי המציאות? -- כן, אז בעצם שום דבר לא קרה לי – לא קרה לי איזה נס, שפתאום מסך עלה וראיתי איזה מטבח של אלוהים. זה גילוי, כמו שאת מגלה כשאת לוקחת מסמר ונותנת מכה עם פטיש והמסמר נכנס פנימה, הגילוי... שיש קשר בין הדברים האלה. שאת הולכת צעד, צעד, צעד ויכולה להגיע לים. זה כאילו כלום – ופתאום ים. רק צריך סבלנות. לא לצפות שאחרי כמה צעדים כבר יהיה ים. ספרה של מיכל פלג לאפריקה יצא אור בהוצאת כרמל; קדמו לו הרומן העיר הפנימית (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד) וקובץ הסיפורים שיר הרס (הכבשה השחורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד)."...

3.
"כתמים לבנים לא מאפילים עוד על האטלס, במקום לגלות ארצות משלמים למקצוענים מסוגי כדי שנכסה אותן, ובמהירות, בלי לבזבז זמן. אבל אני נקברתי יותר מדי זמן מתחת לשמיכה, אולי לתמיד, והקשבתי בעיניים פקוחות לחיי הלילה האפריקאי הפרוץ. אנקות אדם או חיה התקרבו והתרחקו בגלים קצובים ובעקבותיהן בא זמרור גרוני ונדם גם הוא. ציפורי הלילה האפריקאי הפרוץ. אנקות אדם או חיה התקרבו והתרחקו בגלים קצובים ובעקבותיהן בא זמרור גרוני ונדם גם הוא. ציפורי הלילה חזרו לשגרה ותנים מיררו בבכי בשערי המתחם המגודר שלנו. אני זוכרת, בחיי, זוכרת! באפי הפציע ריחם הצמיג של פרחי ההרדוף עם מתקתקותם של פגרי הגויבות, ודרך חור הצצה באוהל השמיכה ראיתי כי הצלליות נסוגות, נסוגו..." מיכל פלג חייתה בילדותה באתיופיה. היא למדה באקדמיה לאמנות "בצלאל", התמחתה בקולנוע באיטליה ועבדה ככתבת העיתונים "מעריב" ו"הארץ". שני ספריה הקודמים הם "שיר הרס" (1996) ו"העיר הפנימית" (1998). בנובלה "לאפרקיה" ובסיפורים הקצרים בקובץ זה מכונסים ניצולי כמה ספינות שנטרפו בנתיב המוליך מאתיופיה, אוזבקיסטן וקובה למלון ג´רוזלם ולקו חמש בתל-אביב....

4.
זהו ספרה הראשון של מיכל פלג, אך אין הוא נקרא כיצירת ביכורים. בלשון דייקנית אך לא דלה, בטביעת עין יודעת וחסרת פניות, בכישרון תיאור שאינו מחמיץ שום פרו משמעותי, מציבים סיפוריה סדרת תמונות של עולמנו העכשווי - הישראלי, היהודי, האנושי-כללי. בין אם העלילה מתרחשת בברלין, באיטליה או בהרי ירושלים, ניכרת בכתיבה אותה זרות, אותה הכרות קרובה ומפוכחת. שלושה מחמשת הסיפורים עוסקים ברבדים וגילויים שונים של העימות בין מערב למזרח, בין החיים בציווילזציה מתקדמת ו``קרה`` לבין אופן קיום מסורתי, ``חם`` ושורשי יותר, כפי שאלה באים לידי ביטוי בסיפוריהם של דמויות אנוש מסוימות וקונקרטיות. סיפור אחד מציג את עולם התעתועים של הקולנוע וההווי המתוקשר האופף אותו. עוד סיפור עוסק ביחס לחפץ כמתח לסיכום חייו של אדם. אף אחד מן הסיפורים אינו מתמצה בהגדרה תימאטית פשוטה. מיכל פלג למדה אמנות ב``בצלאל`` וקולנוע באיטליה, עשתה סרטים ופרסמה כתבות רבות בעיתונות הישראלית....

5.
איש מהם לא זכה בפרס נובל. לעולם לא תמצאו אותם בתמונה קבוצתית. אבל אלה הם הסופרים שהגדירו בכתיבתם את המאה העשרים. החתרנים הוא מסע ספרותי מסחרר שיוצא מתחת לאדרת של גוגול, עולה עם אנה קרנינה על מסילת המודרניזם ודוהר לתחנות הגדולות באירופה – פרוסט, ג'ויס וקפקא – עד לתחנה הסופית ערב מלחמת עולם, בין שני רופאים משני צדי הגבול, הצרפתי סלין והגרמני דבלין. בחצייה השני של המאה מפליג נבוקוב לעולם החדש, ובמזוודתו שערורייה בשם לוליטה; בורחס ממציא את מכונת העתיד בדמותו של הנער פונס; באירופה מרכיב ז'ורז' פרק את תמונת החידה של יבשת גוססת; וזבאלד וברנהרד נאבקים בהריסות ובאבק. המסע מסתיים בירושלים אצל יואל הופמן, ובהצצה לכוכב רחוק בשם בולניו. החתרנים מציג מפת דרכים לצמתים המהפכניים בספרות המודרנית בתבנית מסות נפרדות, שכל אחת מהן היא פרק בסיפורה המרתק של המאה העשרים. בתנופת כתיבה המעוררת השתאות לצד עונג מאיר הספר את הקשרים הגלויים והסמויים בין הספרות ומאורעות הזמן. המבט נשלח מעבר לכתפם של המחברים שחתרו תחת מוסכמות זמנם, ומגיע עד הזמן הזה ממש. מיכל פלג, סופרת ומסאית, בונה כאן מונומנט ספרותי יוצא דופן, חדור תשוקה והומור, המחבר ביד בוטחת את התרבות האוניברסלית למדפי הספרות העברית....

6.
7.
8.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ