"אז מתוך המלאכה, בעצם, מן העבודה עצמה בחומר, נוצר משהו חדש, מתגלים הַקשרים?

-- כן, קשרים שאני מוצא דרך כתם של צבע, או דרך צבע עיניים או דרך צלחת – אני מנסה כל פעם בעצם להבין איזה קשר, איזה חום... מפני שתמונת המציאות נותנת תמונה צילומית, ולא מאפשרת להיכנס פנימה.
וכל העבודה שלי בנויה כך, שכאילו – להוריד כל פעם שכבה שמסתירה לי את הקשר... ואם אני לא מגיע לפחות לכמה שכבות שאני מצליח להוריד, יש לי הרגשה שאני נתקעתי. ואני לא יכול לסבול את זה.

-- התמונה נשארת שטוחה, כאילו –

-- כן. ואז אני מוכן לקחת עזרה מכל דבר, מזה שאני רואה מולי, מהזיכרון, מתהליך העבודה, מנזילה של צבע, מכל דבר אני מוכן שיעזור לי בגילוי. בציור זה מיד עובר למלבן ולקשרים שבתוך המקצוע, זה כבר הופך ממציאות למשהו אחר. אם זה נשאר קשור למציאות, שפשוט שמתי אותה בתוך המסגרת, זה מפריע לי.

-- אם זה נשאר בתור חיקוי המציאות?

-- כן, אז בעצם שום דבר לא קרה לי – לא קרה לי איזה נס, שפתאום מסך עלה וראיתי איזה מטבח של אלוהים.
זה גילוי, כמו שאת מגלה כשאת לוקחת מסמר ונותנת מכה עם פטיש והמסמר נכנס פנימה, הגילוי... שיש קשר בין הדברים האלה.
שאת הולכת צעד, צעד, צעד ויכולה להגיע לים.
זה כאילו כלום – ופתאום ים. רק צריך סבלנות. לא לצפות שאחרי כמה צעדים כבר יהיה ים.

ספרה של מיכל פלג לאפריקה יצא אור בהוצאת כרמל; קדמו לו הרומן העיר הפנימית (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד) וקובץ הסיפורים שיר הרס (הכבשה השחורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד)."

שם הספר
העיר הפנימית
שיר הרס
לאפריקה
רומא של העם