מיכאל איש-שלום

מיכאל איש-שלום

סופר


1.
בספר זה כונס, זו הפעם הראשונה, מבחר מגוון מן המקורות הנוצריים הדנים בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל החל מן המאה הד' ועד לסוף המאה הי"ט-בעוד שעד כה הושם לב, בעיקר, אל המקורות היהודיים. מן המקורות הנוצריים, וספרות המסעות ביחוד, אנו למדים על מצבו של הישוב היהודי בארץ ישראל ועל דמותו מבחינה מדינית, חמרית ורוחנית: על יחסי הגומלין שבינן לבין יושביה האחרים של הארץ, על יחס השלטונות לישוב, על משלח ידם ופרנסותיהם של יהודי ארץ ישראל, על הקשרים ההדדיים שבין הישוב לגולה, על מוסדות תורה וחסד, על דיבור עברי, על העלאת עצמות לקבורה בארץ הקודש, על מספרם של היהודים:ובדורות האחרונים, גם על פעולות המיסיון, על עזרת הקונוסלים ליישוב, על הנסיונות להתחיל בעבודה יצרנית-מלאכה ועבודת אדמה. עדויות ורשומות אלה מבליטות את הקשר האמיץ שבין ישראל לארצו, את געגועיו ושאיפותיו, לתקופה בארץ אבותיו. מסתבר, שיסודות מהותיים אלה אי אפשר היה שייעלמו מהתרשמותם של הנוסעים הנוצריים לפלגיהם ולכיתותיהם מדרך חייו, תודעתו והכרתו העמוקות של היהודי בארץ ובגולה כאחד. הספר פותח במבוא רחב, שהוא כספר בפני עצמו. המחבר, ד"ר מיכאל איש שלום, הרצה באוניברסיטת תל אביב ומחוקריה המובהקים של ארץ ישראל, עושה בו נסיון ראשון לשחזר את תולדות היישוב היהודי בארץ, על יסוד המקורות שבספר ושימושם של מקורות מרובים אחרים. בצורה מלבבת ובלשון רהוטה, מתוך ראיה כוללת ומסכמת מוארת כאן פרשה רבת עניין על תולדות היישוב בארץ ישראל ורציפותו ההיסטורית, מתוך ראיה נוצרית. להלן מובאת דוגמא לתגובה רשמית ורבת משמעות הכוללת גילויים נלהבים על יישוב הארץ: כגון דבריו של פליכס באווה 1858: "הנוצרים שכבשו את ארץ הקודש לא ידעו להחזיק בה, ומעולם לא היתה בשבילם אלא שדה מלחמה ובית קברות. הסרציאנים, אשר לקחו אותה מידם, עזבו אותה גם הם והיא נלכדה בידי התורכים -העות'מאנים. אלה אשר שמם נקרא עליה, הפכו אותה למדבר שממה שבו אינם מעיזים כמעט לדרוך בלי פחד. הערבים עצמם, שהם תושביה, אינם יכולים להיחשב אלא כחונים בה:הם נטו את אהלם בשדות המרעה שבה, או התקינו לעצמם מקום מקלט בחורבות עריה: הם לא ייסדו בה מאומה: כיוון שהיו זרים לאדמה, מעולם לא בעלוה: רוח המדבר אשר הביאתם לשם תוכל לשאת אותם ביום אחד, בלי שישאירו אחריהם כל עקבות, המעידים על מעברם בה. ה' אשר נתן את ארץ ישראל לכל כך הרבה אומות, לא הרשה לאחת מהן להשתקע בה או להכות בה שורש:הוא שומר אותה. ללא ספק, בשביל עמו ישראל, בשביל הבנים הסוררים האלה, שיהיו ביום מן מהימים לבני אדם ענווים ושפלי רוח, שעליהם אמר ישו: כי הם יירשו את הארץ.."...

2.
3.
4.
5.
6.
7.
8.
9.






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ