אוליבר סאקס

אוליבר סאקס

סופר

אוליבר סאקס נולד בלונדון ב-1933 למשפחת רופאים ומדענים. את השכלתו הרפואית רכש באוקספורד והתמחה בבית החולים "מאונט ציון" בסן פרנציסקו ובאוניברסיטה של קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). מאז 1965 הוא חי בניו יורק, שם הוא פרופסור לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) ורופא בארגון Little Sisters of the Poor. ד"ר סאקס כותב תכופות בניו יורק ריוויו אוף בוקס ובניו יורקר, כמו גם בכמה כתבי עת רפואיים.
אתר אינטרנט: האתר של אוליבר סאקס
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (248):
רוצה לקרוא , מחכים על המדף, רוצה לקרא, מעניין, רוצה לקרוא - עיון, קראתי, רוצה לקרוא, קריאה נעימה ♥, ספרים שאני רוצה לקרא, ספרים שאני רוצה למדף, ספרים שאני רוצה , ספרות מתורגמת , One Eye Symbolism , מעניין, מחכים על המדף, ספרים שקראתי , ספרים מומלצים - עיון, רוצה לקרוא, Wishlist - עיוני, עוד ...
» ספרים של אוליבר סאקס שנקראים עכשיו:

האי של עיוורי הצבעים
אוליבר סאקס
1.
"ספר יוצא מן הכלל זה, שכתב הנאורולוג המזהיר ד"ר אוליבר סאקס, עוסק במקריהם של 20 אנשים שונים, שאינם מסוגלים לתקשר עם עצמם ועם העולם הסובב אותם... דוקטור סאקס כותב על פאציינטים אלה לא כעל מוזרויות מדעיות, אלא כעל אנשים, אינדיבידואליים, שבעיותיהם-הרוחניות והמוסריות-ממשיות ומורכבות,"כך כתבה המבקרת של "ניו יורק טיימס" על האיש שחשב שאשתו היא כובע. המבקר של "טיים" כתב: "המסות ההומניות של סאקס מרגשות אותנו עמוקות גם מפני שהן נוגעות בזהויות ה'נורמליות' השבירות של עצמנו ובכישורים שלנו לריכוז, לזיכרון ולתשומת לב." קטעים אלה הם רק שניים ממאות כתבות ומאמרי ביקורת שנתפרסמו ברחבי העולם על חיבוריו של ד"ר סאקס, שמאז ספרו "יקיצות" נעשה לגיבור תרבות. ד"ר פ., מוסיקאי מפורסם ומורה למוסיקה, איבד את יכולת ההקשר, ראה פרצופים על ברזי כיבוי או על מדחנים ובמקום ליטול את כובעו אחז בראשה של אשתו! סיפורו של האיש שחשב שאשתו היא כובע הוא רק אחד מבין מקרים המתוארים על ידי ד"ר סאקס – ביניהם ימאי שאיבד ארבעים שנה מעברו, אדם שחשב שרגלו אינה שלו וניסה להימלט ממנה, זוג תאומים אשר התקשו בפעולות כפל פשוטות אך ידען בתוך שניות כמה גפרורים מכילה הקופסה. לחלק מן המקרים יש הסברים מדעיים, אבל גם אלה שהסיבות למחלתם טרם התגלו, זוכים לטיפול מבין ואוהד מידיו של ד"ר סאקס, שלעולם אינו מתנשא או למדני, והחום והאנושיות שהוא מקרין מאפיינים את אישיותו ואת כתיבתו. הוא נע כל הזמן על ציר שבין המציאות ובין הספרות והפילוסופיה; שפתו עשירה, והוא מעורר בקורא תחושה של מסע אל עולמות מפתיעים. אוליבר סאקס נולד בלונדון ב-1933. התמחה בנאורופיסיולוגיה ובנאורוכימיה. מחקורו בעניין הטיפול בחולים ששרדו ממחלת השינה, פורסם בספרו יקיצות שאחד המקרים בו עובד לסרט עלילתי. האיש שחשב שאשתו היא כובע הוא הנודע בספריו. "לא הצלחתי להינתק מהספר ולאורך הקריאה כולה נשארתי פעור פה" לה נובל אובזרווטר...

2.
מוזיקה יכולה להרגיע אותנו, לחלץ אותנו מדיכאון וגם לדכא אותנו. היא יכולה לשכנע אותנו לקנות דבר מה, היא יכולה להזכיר לנו את הפגישה הרומנטית הראשונה ולהרקיד אותנו, אך גם לצמרר אותנו ולגרום לנו להזיל דמעה. המוזיקה מעסיקה שטחים נרחבים במוח, אפילו יותר מאשר השפה. בני אדם הם יצורים מוזיקליים. הסיפורים המרתקים ומלאי החמלה שבמוזיקופיליה משנים מהותית את מה שחשבנו על המוח. אוליבר סאקס בוחן את יכולותיה של המוזיקה לסייע בטיפול באנשים הנאבקים בתופעות מוח חריגות ומספק לנו בשפה בהירה וקולחת תשובות פשוטות על שאלות כמו: איך מנגינות קליטות יכולות לגרום לנו לחזור עליהן בראש בלי הפסקה? מדוע אנשים לוקים בהולצינציות מוזיקליות המענות אותם ימים ולילות? ואיך, לעומת זאת, מצליחה מוזיקה להניע חולי פרקינסון שאינם מסוגלים לזוז, מאפשרת לאנשים שסבלו משבץ מוחי להגות מילים, מרגיעה אנשים שזיכרונם נטרף בשל מחלת אלצהיימר? המוזיקה מכשפת, אי אפשר לעמוד בפניה, אי אפשר לשכוח אותה. ...

3.
``היקום אינו רק מוזר ממה שאנו מדמים, אלא מוזר ממה שאנו מסוגלים לדמות`` ג`.ב.ס. הולדיין חולים נוירולוגים, כתב פעם אוליבר סאקס, נוסעים לארצות שלא נוכל לשערן בנפשנו. בספר אנתרופולוג על המאדים משורטט דיוקנם של שבעה נוסעים כאלה - ובכללם מנתח אחוז טיקים כפייתיים של תסמונת טורט שאינם מרפים ממנו אלא בשעה שהוא מנתח; צייר שאיבד בתאונת דרכים את כל תחושת הצבע, אבל מוצא רגישות חדשה וכוח יוצר בשחור לבן; פרופסורית אוטיסטית שאינה מסוגלת לפענח את יחסי הגומלין החברתיים הפשוטים ביותר בין בני אדם, אבל בנתה קריירה על בסיס הבנה אינטואיטיבית להתנהגותם של בעלי חיים. אלה סיפורים פרדוקסליים, כי מחלה נוירולוגית יכולה להוביל את האדם לאופני הוויה אחרים, שגם אם יראו חריגים לדרך החשיבה שלנו, הם עשויים לפתח סגולות ויופי משל עצמם. ההתחמקות אחרי החיים האינדיבידואליים הללו אינה יכולה להיעשות במשרדו או במרפאתו של הרופא, וסאקס פשט את חלוקו הלבן ונטש את בית החולים כדי להצטרף אל האנשים האלה בסביבתם הטבעית. הוא מרגיש, לדבריו, במידת מה כנוירו אנתרופולוג, אך בעיקר כרופא, הנקרא פה ושם לביקורי בית, ביקורי בית בגבול המרוחק של ההוויה. לאורך הדרך הוא מראה לנו נקודת מבט חדשה - איך בונים מוחותינו את העולמות האישיים שלנו. אוליבר סאקס משחזר בצורה בהירה ומרתקת את הפעולות המנטאליות שכולנו רואים אותן כמובנות מאליהן - פעולת הראיה, העברת הזיכרון, מושג הצבע - ומעורר בנו מחדש תחושת פליאה על עצמנו. אוליבר סאקס נולד בלונדון והתחנך בלונדון, אוקספורד, קליפורניה וניו יורק. הוא פרופסור לנוירולוגיה קלינית בקולג` לרפואה על שם אלברט איינשטיין. ספריו שהופיעו בהוצאת מחברות לספרות - יקיצות, האיש שחשב שאשתו היא כובע....

4.
אוליבר סאקס, הנוירולוג הנודע, יוצא שוב במסע לגילוי האנושות על כל גווניה ומוזריותיה, והפעם לאיי מיקרונזיה שבאוקיינוס השקט. סאקס מגיע אל אי האלמוגים פינגלאפ, ומוצא בו קהילה מבודדת של עירווי צבעים מלידה. הוא מקים באי מרפאה, ובה הוא שומע מבני הקהילה על חייהם בעולם שכולו אורות וצללים, על מנהגיהם הייחודיים כעיוורי צבאים ועל התרבות המיוחדת והאקזוטית שלהם. משם נוסע סאקס אל האי גואם, שיושביו נתקפו עוד לפני מאה שנה במחלה נוירולוגית מסתורית שנקראת ליטיקו. במשך שנים ניסו חוקרים מכל העולם לפצח את המחלה, וסאקס המסוקרן יוצא עתה לבדוק את האפשרות שמקורה בעצמי הציקס שיושבי האי ניזונים מהם. האי של עיוורי הצבעים הוא תיעוד מרתק של מסעו של סאקס אל איי מיקרונזיה, מסע אל עולם הנוירולוגיה, הביולוגיה, הגיאולוגיה, הבוטניקה ועוד ועוד - מסע אל עולמנו שלנו. אוליבר סאקס הוא פרופסור לנוירולוגיה בקולג` לרפואה ע``ש אלברט איינשטיין. ספריו שראו אור ב``מחברות לספרות``: יקיצות, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנתרופולוג על המאדים. ``בסקרנותו הנבונה והיוצאת דופן ובכתיבתו המרתקת, סאקס מזכיר לנו עד כמה חיינו יקרים... סאקס הוא אחד במינו`` (``סאנדיי טיימס``)...

5.
זיכרונותיו המוארים של אוליבר סאקס, הנוירולוג־סופר, משרטטים את ילדותו בבריטניה בצל מלחמת העולם השנייה, ומעוררים לחיים את התפעמותו כילד מהאור, מהחומר ומהאנרגיה, התפעמות של מדע וקסם. הדוד טונגסטן שבספר הוא דודו דייב, שהשתמש בסלילי מתכת הטונגסטן לייצור נורות חשמל, והוא שהכניס את אוליבר לעולם המסתורין של החומרים, צבעיהם, ריחם, מגעם ושאר תכונותיהם. סאקס מספר ברגש על סקרנותו הבלתי נדלית שאותה טיפחה המשפחה שבה גדל, משפחה שהיה לה עניין עמוק בלמדנות, בדת ובפוליטיקה — הוריו היו רופאים ודודותיו היו ציוניות נלהבות. לאחר שבילה ארבע שנים אומללות בפנימייה, לשם שלחו אותו הוריו בזמן מלחמת העולם השנייה וההפצצות על לונדון, חשש אוליבר הצעיר שילקה גם הוא במחלת נפש כמו אחיו הגדול מייקל. הוא מצא מפלט בכימיה ושאב השראה מן הכימאים והפיזיקאים פורצי הדרך, שהוא מכנה "אבותי לשם כבוד". בגיל ארבע־עשרה נפרד סאקס מאהבת ילדותו, הכימיה, כאשר גילה את נפלאות הביולוגיה ומאוחר יותר למד רפואה. הדוד טונגסטן נבחר כאחד הספרים הטובים ביותר לשנת 1002 על ידי ה"ניו יורק טיימס בוק רוויו" ועורכי "אמזון". אוליבר סאקס הוא רופא פעיל ומחברם של עשרה ספרים, ביניהם האיש שחשב שאשתו היא כובע והתעוררות (הסרט שנעשה בהשראתו היה מועמד לפרס אוסקר). הוא חי בניו יורק, מלמד נוירולוגיה ופסיכיאטריה במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה ומכהן גם כ"ראשון אמני האוניברסיטה" (First Columbia University Artist).פרטים נוספים על עבודתו נמצאים באתר www.oliversacks.com....

6.
האם היה נדמה לכם פעם שראיתם משהו שלא באמת היה שם? האם שמעתם שמישהו קורא בשמכם בבית ריק? האם חשתם שמישהו עוקב אחריכם וכשהסתובבתם לאחור לא היה שם איש? כמעט לכל אחד יש לפעמים הזיות. הן שכיחות ונובעות מחסר תחושתי, משימוש בסמים, ממחלות מסוימות או פציעה. אנשים הסובלים ממיגרנות עלולים לראות הבהובי קשתות זוהרות או דמויות זעירות. אנשים שראייתם נחלשת עשויים להישאב לעולם שכולו הזיה. הזיות עשויות להופיע כתוצאה מחום גבוה ואפילו ברגעים של התעוררות או צלילה לשינה. הזיות יכולות להוליד חזיונות דתיים ואפילו הרגשה של היפרדות הנפש מהגוף. אלפי שנים השתמשו בני אדם בחומרים מעוררי הזיות כדי לחוות חזיונות. בשנות השישים, כאשר אוליבר סאקס היה רופא צעיר בקליפורניה, גם הוא התנסה בחומרים פסיכדליים, מתוך עניין אישי ומקצועי. מה שחווה, והמיגרנות שמלוות אותו מגיל מוקדם, הביאו אותו להקדיש שנים רבות לחקר ההזיות. "מעל לכל סאקס הוא רופא, הכותב בחמלה ובבהירות... התוצאה היא סוג של הרצאה הומנית על אודות השבריריות של מוחנו, של גופנו הנושא אותו, ושל העולם שהם יוצרים עבורנו." דיילי טלגרף "סאקס כותב סיפורי הרפתקאות, מסעות לתוך הטריטוריה העלומה במוח בעשותו זאת, הוא מגלה נוף הרבה יותר מורכב ומוזר מכל דבר אחר שאנו נחשפים לו ביחסינו הבין-אישיים הרגילים." סנדיי טיימס "סאקס חוקר את היעילות שבה אנשים מסתדרים עם מצבים נוירולוגיים מוזרים בפרוזה מדודה ובהיעדר מבורך של ז'רגון מדעי... הוא אנושי, אמפתי, סאקס הוא הרופא שהייתם רוצים לצדכם." אינדפנדנט "אוליבר סאקס הוא הנוירולוג הידוע ביותר בעולם. המקרים שהוא חוקר, של מוחות שנשברו, מציעים התבוננות מבריקה לתוך המסתורין של ההכרה." הגרדיאן ...

7.
זהו סיפור על רגל אחת, רגלו של הנוירולוג אוליבר סאקר, שבעקבות תאונה מוזרה לקתה במעין שיתוק. סאקס, נירולוג בעל שם, ומחברם של ספרים מצליחים כמו יקיצות והאיש שחשב שאשתו היא כובע, מוצא את עצמו בפעם הראשונה במעמד של מטופל. הוא מספר על תופעות גופניות ונפשיות מוזרות, פחדים, ייאוש, ולבסוף התאוששות, החלמה ותובנה חדשה. היחס הטכנוקרטי של רופאיו גרם לו לנסות לגשר בין הגוף והרוח, בין המדע היבש לנפש האדם. כדרכו הוא כותב בגילוי לב, חום אנושי, הומור ותאוות חיים, ומתוך ראייה כי מחלה יכולה להביא את האדם למצב חדש של הכרה....

8.
9.
בספר עין הנפש אוליבר סאקס מספר את סיפורם של אנשים ונשים המסוגלים לנווט את דרכם בעולם ולתקשר עם אחרים על אף שאיבדו מה שרבים מאתנו סבורים כי הם חושים ויכולות שאי אפשר בלעדיהם: את כושר הדיבור, את היכולת לזהות פרצופים, את תחושת המרחב התלת-ממדי, את היכולת לקרוא, את חוש הראייה. לכל אלה, האתגר הוא להסתגל לקיום מסוג חדש לחלוטין בעולם. למשל ליליאן, פסנתרנית קונצרטים שאינה יכולה עוד לקרוא תווי מוסיקה ובהדרגה אינה מסוגלת לזהות אפילו חפצים יומיומיים. וסוּ, נוירוביולוגית שמעולם לא ראתה בשלושה ממדים, עד שלפתע חוזרת אליה הראייה הסטריאוסקופית בשנות החמישים לחייה. ישנה גם פט, שאחרי שנים של בידוד ממציאה את עצמה מחדש כאישיות פתוחה וחברותית ביותר בקהילה, למרות האפזיה שלקתה בה ושאינה יכולה להוציא מפיה משפט שלם. והווארד, מחבר ספרים פורה שצריך למצוא את הדרך כיצד להמשיך את חייו כסופר גם אחרי ששבץ מוחי הרס את יכולתו לקרוא. וגם ד"ר סאקס עצמו, המספר את סיפור הסרטן שפגע בעינו ואת ההשפעות המוזרות והמביכות של איבוד הראייה לצד אחד. אוליבר סאקס חוקר כאן מספר פרדוקסים מוזרים ביותר – אנשים בעלי ראייה מושלמת אך אינם מסוגלים לזהות את ילדיהם, אנשים עיוורים שהופכים לבעלי ראיית-על או מסוגלים לנווט באמצעות "ראיית לשון". ותוך כדי כך הוא דן בשאלות בסיסיות יותר: כיצד אנו רואים? כיצד אנו חושבים? עד כמה חשוב אוצר הדימויים החזותיים או אולי הראייה הפנימית? כיצד יתכן, שלמרות שהמצאת הכתיבה בת חמשת אלפים שנה בלבד, לכל בני האדם יש, ככל הנראה מלידה, יכולת קריאה? עין הנפש הוא עדות למורכבותם של הראייה ושל המוח ולעוצמתם של כושר ההמצאה ויכולת ההסתגלות. הוא גם מציג בפנינו פרספקטיבה חדשה על כוחן של השפה ושל יכולתנו לתקשר, שעה שאנו מנסים לדמיין מהי ראייה דרך עיניו של אדם אחר, או באמצעות המוח שלו. אוליבר סאקס הוא רופא ומחברם של עשרה ספרים קודמים, בכללם האיש שחשב שאשתו היא כובע, התעוררות (ששימש השראה לסרט שהיה מועמד לאוסקר) ולאחרונה, מוסיקופיליה. הוא מתגורר בניו-יורק שם הוא פרופסור לנוירולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה. הוא חבר הסגל הראשון והיחיד שהתמנה לתפקיד אמן אוניברסיטת קולומביה, והוא גם חבר ב- Royal College of Physiciansהבריטי. בשנת 2008 הוענק לו תואר commander of the british empire. ...

10.
האם היפהפייה הנרדמת לקתה למעשה במחלת השינה? ואולי גם חוני המעגל התעורר אחרי שנים מאנצפליטיס לתרגיקה? מחלת השינה על צורותיה השונות היתה מוכרת לאנושות עוד בימי היפוקרטס, ותמיד השאירה אחריה חללים רבים ונכויות קשות. אך המגפה ששטפה את אירופה ב־1917 — אנצפליטיס לתרגיקה — היתה הקטלנית מכולן. עשרות אלפים מתו, עשרות אלפים שקעו בתרדמת למשך עשרות שנים, רובם אושפזו במחלקות כרוניות ונשכחו מלב. בסוף שנות ה־60 של המאה ה־20 התגלתה התרופה הנקראת אל־דופא. ד"ר אוליבר סאקס, נוירופיזיולוג ונוירוכימאי, נתן לחולים את תרופת הפלא והצליח לגרום להם להתעורר מקיפאונם הפתולוגי אחרי ארבעים שנה. חלק מן החולים לא הצליחו להבריא באמצעות התרופה. לא תמיד נמצא המינון התרופתי המדויק המתאים להם. מקצתם לא עמדו בהלם השינוי, ואחרים מתו מאכזבה, מייאוש ומתדהמה. אבל היו ששרדו, לא מעט בזכות אופטימיות וחיוניות טבעיות. הספר עוקב בהשתאות אחר סיפורי ההתעוררות הדרמטיים ומעלה סוגיות מעניינות, ביניהן: מהי מחלה? מהי בריאות? האם די בטיפול תרופתי להשיב לאדם את בריאותו? מה תפקידן של האהבה, החמלה, האמנות והמוזיקה בתהליך ההחלמה? הספר זכה לתהודה עצומה ולעיבודים דרמטיים רבים. הידועים ביותר הם המחזה "מין אלסקה" שהרולד פינטר כתב בהשראתו, והסרט "התעוררות" בכיכובם של רוברט דה־נירו ורובין ויליאמס. ד"ר אוליבר סאקס הוא מחברם של האיש שחשב שאשתו היא כובע (שעובד לאופרה קומית), מוזיקופיליה, הדוד טונגסטן, על רגל אחת ועוד, כולם בהוצאת מחברות לספרות. ד"ר אוליבר סאקס נולד ב־1933 למשפחת רופאים יהודית בלונדון. השלים את התמחותו כנוירולוג באוקספורד ובקליפורניה ועבד בבתי חולים שונים. חיבר ספרים רבים שבהם תיאר את מטופליו ואת שיטות עבודתו. מכהן כפרופסור לנוירולוגיה במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק. "יצירת מופת." ו"ו אודן "ספר מבריק ואנושי... ד"ר סאקס מפליא לתאר, בדקות אבחנה ובהבנה, הן את מצבם הנפשי של מטופליו והן את מהות מחלתם יוצאת הדופן." א´ אלוורז, "אובזרוור"...

11.
12.

אם אתם מתעניינים בהזיות ונוירולוגיה הספר הזה הוא בשבילכם! הספר מספר על מגוון רחב של סיבות להיווצרות הזיות, סיפורים אישיים של הכותב ושל אנ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
יש כמה שיחות שאני מצטער שלא הקלטתי, אחת מהם זו השיחה הראשונה שלי עם פסיכולוג. אחת משאלותיו הראשונות היו האם יש אנשים שאני מעריץ, לא מעריך א... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
**** כשהילדים שלי היו יותר קטנים, בעיקר הבנים, הייתי לוקח אותם לבית הספר ברגל, ובדרך הם היו שואלים אותי שאלות. אבא, למה השמיים כחולים? א... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
המשפחה שלי מסוגלת להיות די מפחידה, לפעמים. כולם חכמים כל כך. אח שלי למד לקרוא בגיל שלוש. אחותי מעולם לא קיבלה ציון מתחת לתשעים. שניהם כב... המשך לקרוא
40 אהבו · אהבתי · הגב
נהניתי מ"האיש שחשב שאשתו היא כובע"‏ אז נתתי לספר הזה צ'אנס. אבל בניגוד ל"האיש שחשב" לא התחברתי לספר הזה בכלל. הספר שעמם אותי והקריאה הרגישה ... המשך לקרוא
לא טוב כמו "האיש שחשב שאשתו היא כובע"‏ אבל הרבה יותר טוב מאשר "מוזיקופיליה: סיפורים על מוזיקה והמוח". או שאתה אוהב את הכתיבה האנקדוטלית של א... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ