הספר האדום של יונג בעריכת <mark>רות נצר</mark> הוא ניסיון נועז להיכנס אל תוך לב החושך של יונג, אל המקום שבו הפסיכולוגיה מפסיקה להיות מדע והופכת להיות מסע מסוכן בנבכי הנפש. נצר מתמסרת לחלוטין לספר האדום, אולי יותר מדי, כאילו היא עצמה נלכדה בתוך המיתוס היונגיאני ואינה מסוגלת עוד להבחין בין פרשנות לבין הזדהות. היא כותבת בהתלהבות כמעט דתית, ולעיתים נדמה שההתלהבות הזו מטשטשת את הגבול בין הבנה לבין הערצה.

הספר מציג

אני אוהב ספרים על פסיכולוגיה, ובעיקר ניתוח יונגיאני של הנפש. לסבר את עין הקוראים, אומר כי ניתוח מסוג זה מתבסס על ארכיטיפים שהם בעצם סמלים משותפים לחברה, תרבות, דתות ועוד מרכיבים של היום יום כמו שיחה וקשר בין אנשים.
מקו<mark>רות</mark> חשובים למציאה והגדרה של ארכיטיפים הן המיתולוגיות השונות. היונגיאנים מוצאים בסיס ליסודות הנפש באגדות. שלא כמו פרויד, שמחפש תסביכים, הם מחפשים תהליכים נפשיים של בניה והרס.
קל להת