...

לפנינו פרק בביוגרפיה של יוסף תמיר המוקדש למאבקו לשיפור איכות החיים, להגנה על איכות הסביבה ולטיפוח תרבות המגורים בישראל. המערכה אותה ניהל בארבעים השנים האחרונות זכתה להצלחה בהחדרת התודעה האקו - סביבתית - חברתית בישראל, אך היא אכזבה בזירה המעשית ממלכתית. על חמישה ממחדלי הממסד לדורותיו בתחומי החברה והסביבה התריע תמיר מאז ראשית שנות השישים: * על הזילות והרשלנות שהביאו לחיסול מקורות המים, הרעלת הנחלים בארץ וסיכון המדינה מחמת מחסור במים. * על עושק האדמה והפקרתה לעסקות נדל"ן תוך הפרת חוקי התכנון והבנייה. * על חנק המדינה כתוצאה ממדיניות שגויה והרת אסון, שהובילה להצפת הארץ במכוניות פרטיות, ולחרישת הארץ, שתי וערב, ברשת כבישים צפופה. * על אכיפה לקויה של חוקי המדינה ושפיטה מקילה. * על זיהום האוויר והרעלתו הפוגעים בבריאות האדם, החי, הצומח והדומם. * ועל הזיהום הסביבתי שמוליד זיהום חברתי. על כל אלה התריס תמיר, אך כפי שטען לא אחת, "הכול התעלמו מציוויי בראשית 'לעובדה ולשומרה', ו - 'כי האדם עץ השדה'". ובכל זאת זכה תמיר להוקרה על פעילותו הציבורית הקשורה בהגנה על איכות החיים והסביבה בישראל. "צעדת כחלוץ לפני המחנה... הצלחת להחדיר את המודעות לאיכות הסביבה לכל רובדי הציבור." (מאיר שמגר, נשיא לשעבר של בית המשפט העליון, 31.7.2000). "עכשיו מתברר כמה חשובה ונבואית הייתה עבודתך למען איכות הסביבה." (הסופר א.ב. יהושע, 3.2.2000). "הכול מודים בראשוניות שלו: הוא היה הראשון, ראש וראשון." (יוסי שריד, שר החינוך לשעבר, השר לאיכות הסביבה לשעבר וחבר כנסת בהווה, 5.10.2000). כיצד, אם כן, ניתן לגשר על הפער בין השבחים שהורעפו על תמיד לבין חומרת הבעיות האקו - סביבתיות בישראל? בספר זה נעשה ניסיון לענות על השאלה הזו ולהבין את מהות השינויים שהתרחשו בארץ וביחס הציבור לנושאי תרבות החיים ואיכות הסביבה, מאז החל תמיר את מאבקו בשנות השישים של המאה הקודמת ועד תחילת האלף השלישי....

החלק הראשון של הביוגרפיה על מנחם אוסישקין מתאר ומנתח את חייו ברוסיה (1919-1863). בספר מתוארת מסכת חיים של אחד ממנהיגיה של התנועה הציונית בראשיתה, למן ילדותו; עבור לפעילותו בתנועת חיבת ציון; המשך לפעילותו בתנועה הציונית ברוסיה, שבה שימש במשך שנים רבות כמנהיג מרכזי;וכלה בפעילותו כראש 'הוועד האודיסאי' עד לעלותו לארץ ישראל. לאוסישקין נוצר במהלך השנים דימוי ציבורי ואישי ייחודי. בדימוי הציבורי הוא זוהה כ' אבי הציונות המעשית' – הציונות תיבנה רק על יד כיבוש ' עוד דונם ונטיעת עוד עץ' בארץ ישראל, תוך ראיית 'גאולת הקרקע' כיעד המרכזי של ההסתדרות הציונית. בדימויו האישי נחשב אוסישקין ל 'איש הברזל', המנהיג שהציג עמדות עקיבות וברורות במשך 37 שנות עסקנות; האדם העקשן, האומר את דברו ללא חת ובלי להתחשב בנסיבות. אין ספק כי יש אמת במערכת דימויים זאת, עם זאת בראייה ביקורתית של האיש ניתן להוכיח שאישיותו הייתה מורכבת הרבה יותר. תפיסתו הפוליטית הייתה רחבה ועשויה מרבדים שונים, שחלקם נעלמו מהקהל הרחב ומכותבי דברי הימים. ביוגרפיה זו באה למלא חלל זה. לאוסישקין שמור מקום של כבוד, בפרספקטיבה היסטורית, כאחד המנהיגים החשובים בקרב היהודים בתקופת ראשית הציונות, אך הוא אף לא הגיע לתפקיד המנהיגותי הבחיר ביותר, וברוב המקרים עמד כאופוזיציה לשלטון. שאלה אחת שנבחנה בספר היא מדוע לא הגיע לפסגת המנהיגות, האם נבע הדבר מחולשת אופיו, ממזגו הסוער ומחוסר אפשרות ליצור דעת קהל אוהדת, או שיריביו השכילו יותר ממנו להבין את הסיטואציה ההיסטורית....

הספר הוא מחקר מקיף על תולדות הציונות ברוסיה. הוא נשען על מקורות ארכיוניים ומתאר בדרך שיטתית את התפתחותה של התנועה הציונית ברוסיה מאז עלייתו של הרצל והקמת ההסתדרות הציונית העולמית ועד למשבר אוגנדה ומותו של הרצל. הספר מעניק ממדים חדשים ופותח זוויות ראייה חדשות להיסטוריוגרפיה של הציונות הרוסית, וכך, על רקע קורותיה של יהדות רוסיה בתקופה דרמטית ומכריעה בהיסטוריה שלה, זוכה כאן הציונות הרוסית בתקופת הרצל להארה הראויה לה....

הכרך השני של הביוגרפיה על מנחם אוסישקין מתמקד בתקופתחייו בארץ- ישראל.(1941 - 1919) מובאת כאן סקירה היסטוריתשל מסכת חייו למן עלייתו ארצה ועד מותו. הסקירה עוברתדרך מינויו לראש ועד הצירים, פעילותו בהסתדרות הציונית,עמידתו בצומת קבלת ההחלטות בתנועה הציונית, ובסוכנות היהודיתוהיותו האיש המרכזי בכל הקשור לרכישת קרקעות, בין השארבמסגרת כהונתו כנשיא קרן קיימת לישראל.לאוסישקין נוצרדימוי ציבורי ואישי ייחודי. בדימויו הציבורי הוא נחשבלאבי` הציונות המעשית,` שדגלה ב`כיבוש עוד דונם ונטיעתעוד עץ` בארץ- ישראל וראתה ב`גאולת הקרקע` יעד מרכזישל ההסתדרות הציונית.בדימויו האישי נחשב אוסישקין ל"אישברזל" ולמנהיג עקשן שהציג עמדות עקיבות וברורות במשך73 שנות עסקנותו ושנהג לומר את דברו ללא חת. ואולם בבחינהביקורתית אפשר להראות שאישיותו הייתה מורכבת הרבה יותר.תפיסתו הפוליטית הייתה רחבה ועשוייה רבדים רבדים, שחלקםנעלמו הן מעיניו של הקהל הרחב הן העיניהם של כותבי דבריהימים. ביוגרפיה זו באה למלא את החסר. לאוסישקין שמורמקום של כבוד בין המנהיגים החשובים של ראשית הציונות,אך הוא מעולם לא הגיע לתפקיד המנהיגותי הבכיר ביותר, ולרובעמד באופוזיציה לשלטון. בספר נבחנת השאלה מדוע לא הגיעלפיסגת המנהיגות: האם נבע הדבר מחולשת אופיו, ממזגו הסוערומאי- יכולתו ליצור דעת קהל אוהדת, או מחוסר הבנה נאותהשל הסיטואציה ההיסטרית.ביקורת שפורסמה ב הכרך השני של הביוגרפיה על מנחם אוסישקין מתמקד בתקופתחייו בארץ- ישראל.(1941 - 1919) מובאת כאן סקירה היסטוריתשל מסכת חייו למן עלייתו ארצה ועד מותו. הסקירה עוברתדרך מינויו לראש ועד הצירים, פעילותו בהסתדרות הציונית,עמידתו בצומת קבלת ההחלטות בתנועה הציונית, ובסוכנות היהודיתוהיותו האיש המרכזי בכל הקשור לרכישת קרקעות, בין השארבמסגרת כהונתו כנשיא קרן קיימת לישראל.לאוסישקין נוצרדימוי ציבורי ואישי ייחודי. בדימויו הציבורי הוא נחשבלאבי` הציונות המעשית,` שדגלה ב`כיבוש עוד דונם ונטיעתעוד עץ` בארץ- ישראל וראתה ב`גאולת הקרקע` יעד מרכזישל ההסתדרות הציונית.בדימויו האישי נחשב אוסישקין ל"אישברזל" ולמנהיג עקשן שהציג עמדות עקיבות וברורות במשך73 שנות עסקנותו ושנהג לומר את דברו ללא חת. ואולם בבחינהביקורתית אפשר להראות שאישיותו הייתה מורכבת הרבה יותר.תפיסתו הפוליטית הייתה רחבה ועשוייה רבדים רבדים, שחלקםנעלמו הן מעיניו של הקהל הרחב הן העיניהם של כותבי דבריהימים. ביוגרפיה זו באה למלא את החסר. לאוסישקין שמורמקום של כבוד בין המנהיגים החשובים של ראשית הציונות,אך הואמעולם לא הגיע לתפקיד המנהיגותי הבכיר ביותר, ולרובעמד באופוזיציה לשלטון. בספר נבחנת השאלה מדוע לא הגיעלפיסגת המנהיגות: האם נבע הדבר מחולשת אופיו, ממזגו הסוערומאי- יכולתו ליצור דעת קהל אוהדת, או מחוסר הבנה נאותהשל הסיטואציה ההיסטרית....

יאפ ואן אמרונגן, לימים יעקב ארנון, היה בשנות השלושים ממנהיגיה הצעירים של התנועה הציונית ההולנדית. הוא ואשתו לוס, שרדו את השואה כשהחליטו להסתתר בשנות האימים כשהם מתחזים לנוצרים, וב-1948 עלו לישראל. יאפ הצטרף לשירות הציבורי הצעיר והקים את אגף התקציבים באוצר. שימש כמנכ"ל המשרד עד 1969 תחת שלושה שרי אוצר, מכונני כלכלת ישראל בשנותיה המעצבות, בהם ידידו - לוי אשכול. ב-1981 פרסם יעקב ארנון את ספרו משק בסחרור על תקופת האינפלציה ואי היציבות במשק. בפתח הדבר לספר כתב: "בעקבות האופוריה מהניצחון הצבאי ב-1967, התגלו סימנים של ´שיגעון גדלות´, עד כדי ניתוק מצב המדינה מהמציאות במזרח התיכון ואף מהמציאות של העולם כולו". תובנה זו הפכה את יעקב ארנון לדמות מובילה, לא רק של הכלכלה הישראלית אלא גם של מחנה השלום. יאפ היה עיקש, ישר, אוהב חיים ואנשים. פרופ´ יוסי גולדשטיין כתב מספר רב של ספרים ומאמרים מדעיים, ובהם ביוגרפיות של אחד העם, מנחם אוסישקין, לוי אשכול ויצחק רבין. אריה דיין הוא עיתונאי שכתב, בין השאר, בהארץ, כל העיר וכותרת ראשית. ספרו המעיין המתגבר - סיפורה של תנועת ש"ס הופיע ב-1999 בהוצאת כתר....

הכרך השני של הביוגרפיה על מנחם אוסישקין מתמקד בתקופת חייו בארץ-ישראל (1941–1919). מובאת כאן סקירה היסטורית של מסכת חייו למן עלייתו ארצה ועד מותו. הסקירה עוברת דרך מינויו לראש ועד הצירים, פעילותו בהסתדרות הציונית, עמידתו בצומת קבלת ההחלטות בתנועה הציונית ובסוכנות היהודית והיותו האיש המרכזי בכל הקשור לרכישת קרקעות, בין השאר במסגרת כהונתו כנשיא קרן קימת לישראל. לאוסישקין נוצר דימוי ציבורי ואישי ייחודי. בדימויו הציבורי הוא נחשב לאבי 'הציונות המעשית', שדגלה ב'כיבוש עוד דונם ונטיעת עוד עץ' בארץ-ישראל וראתה ב'גאולת הקרקע' יעד מרכזי של ההסתדרות הציונית. בדימויו האישי נחשב אוסישקין ל'איש ברזל' ולמנהיג עקשן שהציג עמדות עקיבות וברורות במשך 37 שנות עסקנות ושנהג לומר את דברו ללא חת. ואולם בבחינה ביקורתית אפשר להראות שאישיותו הייתה מורכבת הרבה יותר. תפיסתו הפוליטית הייתה רחבה ועשויה רבדים רבדים, שחלקם נעלמו הן מעיניו של הקהל הרחב הן מעיניהם של כותבי דברי הימים. ביוגרפיה זו באה למלא את החסר. לאוסישקין שמור מקום של כבוד בין המנהיגים החשובים של ראשית הציונות, אך הוא מעולם לא הגיע לתפקיד המנהיגותי הבכיר ביותר, ולרוב עמד באופוזיציה לשלטון. בספר נבחנת השאלה מדוע לא הגיע לפסגת המנהיגות: האם נבע הדבר מחולשת אופיו, ממזגו הסוער ומאי-יכולתו ליצור דעת קהל אוהדת, או מחוסר הבנה נאותה של הסיטואציה ההיסטורית....