החלק הראשון של הביוגרפיה על מנחם אוסישקין מתאר ומנתח את חייו ברוסיה (1919-1863). בספר מתוארת מסכת חיים של אחד ממנהיגיה של התנועה הציונית בראשיתה, למן ילדותו; עבור לפעילותו בתנועת חיבת ציון; המשך לפעילותו בתנועה הציונית ברוסיה, שבה שימש במשך שנים רבות כמנהיג מרכזי;וכלה בפעילותו כראש 'הוועד האודיסאי' עד לעלותו לארץ ישראל.
לאוסישקין נוצר במהלך השנים דימוי ציבורי ואישי ייחודי. בדימוי הציבורי הוא זוהה כ' אבי הציונות המעשית' – הציונות תיבנה רק על יד כיבוש ' עוד דונם ונטיעת עוד עץ' בארץ ישראל, תוך ראיית 'גאולת הקרקע' כיעד המרכזי של ההסתדרות הציונית. בדימויו האישי נחשב אוסישקין ל 'איש הברזל', המנהיג שהציג עמדות עקיבות וברורות במשך 37 שנות עסקנות; האדם העקשן, האומר את דברו ללא חת ובלי להתחשב בנסיבות. אין ספק כי יש אמת במערכת דימויים זאת, עם זאת בראייה ביקורתית של האיש ניתן להוכיח שאישיותו הייתה מורכבת הרבה יותר. תפיסתו הפוליטית הייתה רחבה ועשויה מרבדים שונים, שחלקם נעלמו מהקהל הרחב ומכותבי דברי הימים. ביוגרפיה זו באה למלא חלל זה.
לאוסישקין שמור מקום של כבוד, בפרספקטיבה היסטורית, כאחד המנהיגים החשובים בקרב היהודים בתקופת ראשית הציונות, אך הוא אף לא הגיע לתפקיד המנהיגותי הבחיר ביותר, וברוב המקרים עמד כאופוזיציה לשלטון. שאלה אחת שנבחנה בספר היא מדוע לא הגיע לפסגת המנהיגות, האם נבע הדבר מחולשת אופיו, ממזגו הסוער ומחוסר אפשרות ליצור דעת קהל אוהדת, או שיריביו השכילו יותר ממנו להבין את הסיטואציה ההיסטורית.

שם הספר
ראשית דרכה של הציונות ברוסיה
הבגידה בארץ הבחירה - האיום הסביבתי
אוסישקין - ביוגרפיה
אחד-העם - ביוגרפיה