יש משהו על סף המהפנט בהצטרפות לשיטוטיו של קנטי ברחובות מראקש של אמצע שנות החמישים. כפי שמעיד שלמה אלבז, חוקר שפה וספרות צרפתית באחרית הדבר לספר, העיר מראקש זכתה בהיותה "מוקד השראה", כלשונו, לקנטי.

<mark>אליאס קנטי</mark> הוא סופר יהודי ממוצא בולגרי אשר כתב בגרמנית וזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1981. נולד ברוסיה אולם משפחתו עקרה לאנגליה ומשם לאוסטריה, שוויץ וגרמניה ממנה נמלט (בזמן) בשנת 1939 בחזרה לבריטניה. במהל

"הרי המוני העם בימי היסטאריה לאומית הם בחינת עיוורים וחרשים. עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. אולם אם גורל העם יקר לבניו, מחובתם הלאומית של המעטים השומרים על דעה בלתי תלויה היא להציל את העם המגשש באפלה ולהתוות לו דרך חדשה".

עוד מעט, כנראה לקראת סיום הביקורת, אולי אספר מי כתב את הציטוט המופיע כאן למעלה - ובעיקר על מה כתב אותו. זה היה פעם, אבל בואו נתחיל עם ההווה.
זו עת שלטון ההמון כא