חורחה א. ליברגה

חורחה א. ליברגה

סופר

חורחה א. ליברגה, ממוצא איטלקי, נולד בבואנוס איירס בשנת 1930 בה גם למד רפואה, היסטוריה של האמנות ופילוסופיה. נפטר במדריד בשנת 1991. כפי שהגדיר זאת באמצע שנות ה-50, החזון שלו הוא להקים בית ספר לפילוסופיה ב"דרך הקלאסית", מקום בו החינוך ניתן אודות הדרכים הרוחניות והמסורות הפילוסופיות השונות של האנושות באופן המחיה מחדש את האידאל הקלאסי של הפילוסופיה כדרך לחיות במציאות באופן אנושי ומלא יותר. לאורך חייו, הוא הקדיש את עצמו לקדם את האחווה בין אינדיבידואלים וקהילות, להילחם כנגד סבל חומרי ומוסרי ולהגן על חירות ההכרה והביטוי בכל מקום בהם הם היו בסיכון.

ליברגה פירסם מספר עבודות: מחקרים אודות תרבויות עתיקות וציוויליזציות, נובלות, עבודות פילוסופיות והרהורים אודות עולמנו הנוכחי, כמו גם אינספור מאמרים. עבודותיו קיבלו הכרה רשמית בעת שניתן לו פרס הצלב של פאריס באמנויות ומדעים בשנת 1976 וקבלתו כחבר באקדמיה של בורקהרדט (Burckhardt Academy), כמו גם עיטורים נוספים. בשנת 1951 קיבל את הפרס הלאומי הארגנטינאי הראשון בשירה. כאשר נפטר מקום מגוריו וכל אוספיו האמנותיים הפכו למוזיאון.
1.
כל אדם שואל את עצמו מניין בא ולאן הוא הולך. אנקור מחזיר אותנו אל חלק קטן זה של עברנו, השמור בזיכרוננו, הרבה לפני שנולדנו בעולם הזה. העלילה מתרחשת לפני כאחד עשר אלף חמש מאות שנה ולעיתים בתוך נפשו של הקורא. מסעו של נסיך אטלנטיס אל מקדשי החכמה העתיקים, דרך תהליך חניכות למסתורין ועד המלחמה הגדולה. לפני שובו של המלך וחזרה אל ימי המבול, נוכל גם אנו למצוא בלבנו את דמותו של אנקור. על הסופר: חורגה א. ליברגה ריצי נולד בארגנטינה ב שנת 1930. הוא סיים את האוניברסיטה של בואנוס איירס עם תואר בהיסטוריה והיסטוריה של האומנות ולאחר מכן קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאקדמיה "אצטק" לאומנויות, מדעים, ספרות ומדע זכויות האדם. בשנת 1951 זכה בפרס השירה הלאומית בארגנטינה ומאז כתב שירים, נובלות ועבודות על פילוסופיה, היסטוריה ונושאים הידועים למעטים. בין עבודותיו: הכלב מואסי, אנקור התלמיד, האלכימאי (נובלות), מכתבים לדליה ופרננדו, תביי, תאטרון המסתורין ביוון (טרגדיה) ועוד. בשנת 1957 ד"ר ליברגה יסד את הארגון הבינלאומי "אקרופוליס החדשה" והיה מנהלו הבינלאומי עד מותו בשנת 1991. בתפקידו זה העביר מאות קורסים והרצאות. על שרותיו לתרבות קיבל את פרס צלב פריס לאומנויות, מדעים וספרות....

2.
חייו הסוערים של כימאי צעיר, פבלו סימון, חבר ב``לשכה ההרמטית``, של הקתולים, שבתקופת האינקויזיציה פעלו בהסתר כדי לשמור את הידע בן אלפי השנים, לחיות על פי מסר האהבה של אדונם, בעוד הקיצוניות גרמה לכך שאלפי בני אדם יועלו על המוקד. הוא נאלץ לנטוש את עירו כדי להימלט מאנשי האינקויזיציה, והוא יוצא למזרח הרחוק. בהודו הוא מוצא את המפתח של המדע האוקולטי. הוא שוכח שם מרוב קסם, את סיבת מסעו ואת המשימה שנועדה לו, עד היום שבו הוא פוגש את האיש המכונה במערב ``ג`ורדנו ברונו``, האיש שהכנסייה רדפה כדי שלא יוכל להפיץ את התיזות ואת התורות שאיימו על הדוגמות שלה. זהו האיש שפבלו סימון ראה שוב ושוב בחלומותיו, האיש שהביא לו את התשובה הסופית לחיפושיו, אבל הוא לא ידע את שמו. איתו חזר פבלו סימון לאירופה, דרך מצרים, ``ארץ ההרמטיות. הוא מצטרף מחדש לאחווה וחוזר לעבודתו.הרשעתו של ג`ורדנו ברונו על ידי האינקויזיציה גורמת לכך, ששנאה גדולה עולה בלבו של סימון. זהו המבחן האחרון בדרך, המסכן את כל שליחותו, אבל מה שלמד במזרח ובמערב, מסייע בידו כדי שלא יפול למלכודת. גורלו נחרץ, כמו גורלם של פילוסופים אחרים של המאה השש-עשרה, ביניהם המורה שלו, ג`ורדנו ברונו, קורבן הבורות והקיצוניות של תקופתו......

3.
מואסי אומר: כשיירדם כלבכם, כשיירדם כל האהוב עליכם, תנו לו לישון. בעיניים עצומות אנו יוצאים לטובים שבמסעות. אהבו מאוד, אני אומר לכם, את הכלבים, את כל היצורים, וגם את עצמכם. אל תייסרו את עצמכם בלי מנוח ותנו חסד וחמלה לחלום הצומח בתוככם, הוא הגעגוע אל המסע הגדול, המסע שאנו יוצאים אליו בעיניים עצומות....

4.
מה יש בתרבות המצרית שמסעיר את דמיוננו? אילו סודות לקחו עמם המצרית הקדמונים כאשר אבדה תרבותם מתחת לחולות המדבר? בספר ייחודי זה, מציג המחבר חורחה אנג'ל ליברגה ריצי, מייסדה של אקרופוליס החדשה ומנהלה הראשון, את מצרים העתיקה – ארץ של חידה, מסתורין ומאגיה, ואת העיר ההיסטורית תבי.הוא פותח לנו שער אל המסתורין הקדומים, וחושף בפנינו את התרבות המצרית העתיקה, על עושר הסמליות העצום הטמון בכתביה, באמנות ובעתיקות שהתגלו....






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ