"... על השאלה איך תחיה וּורה נפגשו לראשונה אין תשובה אחת. דבורה זוכרת פעוטה מתולתלת זוחלת עירומה בחוף גורדון, חול מכסה את גבה "כמו שניצל", ואמא שלה איננה נראית באופק. הגיחה משום מקום, אמרה דבורה, ואף אחד לא ידע מי היא. רסיסי חול התעופפו ממנה בכל תנועה שעשתה, וּורה, שעדיין לא זחלה, שכבה עירומה על מחצלת והתבוננה בבת גילה הפעלתנית בהתעניינות מרובה. על-פי זכרונה של דבורה עברו דקות ארוכות עד שהאמא של התינוקת הבלתי מוכרת הגיעה בעקבותיה, קרסוליה טובעים בחול והיא צועקת בקול גבוה, אבל לא מבוהל: תחיה, תחיה..." עלילתו של הספר אחיות אחיות מתרחשת בתל אביב ובקיבוץ צעיר בנגב, בטווח עשרים השנים המובילות למלחמת 1948 ולהקמת המדינה. ורה ותחייה, שתיהן גדלות בתל אביב, הן חברות ילדות. הקשר האמיץ ביניהן עומד למבחן כאשר הן מגיעות לקיבוץ, מתוך נסיבות שונות ומנוגדות ונתקלות באילוצים שאינם בשליטתן. לתוך החברות הקרובה ביניהן נקלע גבר צעיר, משורר, שבא משם, וכל אחת מהן מאמינה שעתידו נמצא בידיה, בעוד הוא עצמו פועל בתוך מציאות שבה רב הנסתר על הגלוי. אחיות אחיות הוא סיפור נוגע ללב, שאינו מתיימר לשחזר בנאמנות את התקופה אלא מנסה לשפוך אור על אנשים החיים את חייהם בצל האירועים הגדולים, מבלי שהם מצליחים לראות את התמונה הגדולה ומבלי שהם יכולים להפריד בין מה שהוא פרטי לבין מה שהוא קולקטיבי, מה שהוא אישי לבין מה שהוא לאומי. הם מתנסים בפעולות הפשוטות של החיים – עובדים, יוצרים, כותבים, מציירים ומתאהבים בפעם הראשונה, בעוד המציאות האופפת אותם היא מסעירה, דרמטית, ובו בזמן גם עמומה ומאיימת. המשפטים הקצרים התפזרו כרסיסי צבע, כנקודות על בד ציור. התיאורים המהירים והקצרים יצרו ניגון מיוחד שרציתי לשמוע ולקרוא עוד ועוד. בכתיבה המיוחדת של רחל שליטא יש עדינות ושיק המזכירים ציור צרפתי. נגיעות ופשטות של אירועים קטנים שאפופים בתחושת עצב ודרמה המקרבים את הדמויות אל הקורא. מרגש....

מטרתו העיקרית של ספר זה היא להפחית, ואולי אף לבטל, את החשש הקיים במפגש הישיר בין קהל לבין יצירות אמנות בלתי-מוכרות, ולאפשר לצופה שאיננו מקצועי בתחום האמנות ליצור קשר בלתי-אמצעי עם יצירות בנות-זמננו ולגלות שהן עשויות להיות מעניינות, רלוונטיות ונוגעות בחייו. כדי להפיק משמעות מיצירת אמנות אין צורך במידע רקע נרחב דווקא בשלב הראשון של המפגש, אלא בעיקר בהתבוננות מדוקדקת ביצירה, על כל פרטיה, ובכמה שאלות בסיסיות שהצופה יכול לשאול את עצמו ולהשיב בעצמו על פי הנתונים שהוא רואה מול עיניו. תהליך זה אינו מוציא מן התמונה את המתווך, המדריך, המורה או המנחה, אך הוא מגדיר מחדש את תפקידם כמי שמעצבים ובונים את תהליך ההתבוננות כתהליך מובנה, תהליך שבמהלכו ה"אחריות" לקריאת היצירה עוברת אל הצופה עצמו. "מכיוון שקהלים של ילדים ונוער מגיעים למוזיאונים כיחידים או בקבוצות מאורגנות, חלקים ניכרים בספר מתייחסים דווקא אליהם, גם אם יצירות האמנות שבהן הם מתבוננים לא נועדו מלכתחילה לקהל צעיר". הספר נועד לכל מי שמעוניין להתקרב ליצירות אמנות בנות-זמננו וכן לאנשי חינוך במוזיאונים, למורות ולמורים לאמנות המוזמנים להתנסות במודל של הדרכה דיאלוגית אותנטית וקולקטיבית, המיועדת לקבוצה הקוראת במשותף יצירת אמנות. ...

אמא רצתה לקרוא לה על שם אחותה, פייגלה, אבל אבא התעקש לתת לבתו שם עברי, וכך התפשרו על ציפורה או ציפי. ציפי גדֵלה בשיכון חדש בפאתי תל אביב בשנות החמישים. אף שהוריה קנאים לשפת המקום, היידיש נשארת שפתם האינטימית, והיא נוכחת בבית וחודרת למרחב השפה המשפחתית. ציפי גדֵלה בין העברית, שהיא חייבת לדעת לקרוא ולכתוב היטב, לבין שפה שהיא רק שומעת ומנחשת את משמעויותיה, ולא אמורה להבין או ללמוד. לשתי אלה מצטרפת שפה חדשה – מילים שההורים ממציאים כדי לדייק סיטואציות, רגשות, חפצים. זוהי שפה פרטית לשימושם היומיומי של שלושת בני המשפחה הקטנה, ודרכה נרקם סיפור משפחתי שיש בו סוד ואובדן, הסתר וגעגועים, וגם לא מעט הומור: אומרים טרנצלה במקום מצב רוח רע, סטרצס במקום סיוטי לילה, קלגסים במקום נעלים אורתופדיות והרצלה במקום עציץ שנותן עלה חדש פעם בעשור; שקטולקה היא קופסת עץ שמכילה מכתבים ותמונות, טבעת זהב, מסמכים משם וסודות, ועוד ועוד מילים שבאות במקום מילים בשפות אחרות. ממילה למילה מצליחה רחל שליטא לצייר את מלוא מורכבותה של המשפחה ולהאיר באופן רענן ובהסתכלות מאוחרת את משמעותה והשפעתה של השפה הייחודית הנוצרת במשפחה על החיים ועל הנפש. רחל שליטא חיה בתל אביב. ספרה הראשון "אחיות אחיות" (ליריקה וידיעות ספרים, 2015) זיכה אותה בפרס שרת התרבות לשנת 2016 ובפרס קוראי ויצ"ו בצרפת. ספרה השני הוא "דובים ויער" (ספרא, 2020). ספריה תורגמו לצרפתית ויצאו בהוצאת אנטילופ פריז. מתרגמת מיידיש לעברית....

המקום הוא יערות ניו אינגלנד בארצות הברית. הזמן הוא תחילת העשור שלנו. שש נשים, תועות, כל אחת לבדה, וכל אחת מסיבות משלה, ביער אחד, במהלך יממה אחת. לכל אחת מהנשים יש נגיעה בישראל או בישראליות ולכל אחת מהן יש גם סיפור הגירה אישי. ששת הסיפורים האלה מתחברים לרומן רב קולי שלם אחד. את המתח בין ישראליות לאמריקאיות, ממחיש היער השופע והירוק של ניו אינגלנד, המעלה רבדים שונים של משמעות וזיכרון אצל כל אחת מהנשים - יער קק"ל בכרמל, יער מחטים בירושלים, יער הריגה במזרח אירופה, יער דמיוני של חיות דמיוניות ידידותיות, ג'ונגל מסוכן של חיות טורפות או נטרפות או יער גשום שתועים בו ללא סוף בלי ג'י פי אס. במהלך הקריאה מתגלים בהדרגה הקשרים שבין הנשים התועות - הן חוצות זו את דרכה של זו, לא תמיד מתוך מודעות למשמעות הקשר הקיים ביניהן. רחל שליטא, סופרת ומחזאית ולאחרונה גם מתרגמת מיידיש, חיה בתל אביב.מחברת הרומן "אחיות אחיות" (ליריקה, ידיעות ספרים 2015), זוכת פרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם 2016. הספר תורגם לצרפתית תחת הכותרת Comme deux soeurs, יצא לאור בהוצאת אנטילופ פריז, וזכה בפרס קוראי ויצ"ו לשנת 2016. עם הצלחתו ראה אור במהדורת כיס של הוצאת Seuil-Points 2017. הספר דובים ויער כבר יצא לאור בתרגום לצרפתית על ידי הוצאת אנטילופ, פריז 2019, תחת הכותרת L'ours qui cache la forȇt מחזות פרי עטה - "ילדות" ו"המלכה" - עלו בפסטיבל התיאטרון הקצר 2010, 2011. "רוחקה" - פותחים מסך של תיאטרון בית ליסין, 2008 , "בק ריבר" -פסטיבל תיאטרונטו 2017 סיפורים קצרים פרי עטה התפרסמו ב"תרבות וספרות" של עיתון הארץ, מאזניים, הצריף, בקובץ הסיפורים "עד קצה הזריחה" וכן גם במגזינים ספרותיים אינטרנטיים בארה"ב תרגומי שירה מיידיש ראו אור בכתב העת לספרות "הו" בגיליונות 16,17,19 עד 2016 - מרצה לחינוך מוזיאוני ואוריינות חזותית וראש תחום החינוך לאמנות, במדרשה לאמנות, בית ברל,...