בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, משה שרת היה הססן, מתלבט, פייסן גם מול פני רעות מובהרות וברורות. הביוגרפיה המפורטת למדי, אולי מדי, מצליחה לצייר אותו כמדינאי מורכב, שמצד אחד הבין את מגבלות הכוח ואת הצד הערבי - הוא גדל בסמיכות לערבים ודבר ערבית שוטפת כל חייו - ומצד שני ידע למתן את בן גוריון בכך שביקש להבטיח את מעמדה המדיני של ישראל, כתשתית שתעניק לה לגיטימציה גם לאחר ניצחונות צבאיים, בבחינת "הכוח לא יענה

תמיד סקרן אותי לדעת על דמותו של משה שרת -שרתוק. ידעתי שהוא חי "בצילו "של בן גוריון באותה תקופה ,ומי לא?!. עכשיו יצאה מהדורה חדשה אודות הביוגרפית הפוליטית שלו.ובכן קודם מחמאות על האיש: אינטלקטואל,יודע חמש שפות, מומחה לערבית,לשפתה ולתרבותה. הוא היה שייך לצד הפייסן של לנסות בכל הדרכים להגיע לדו קיום עם ערביי ישראל ובכלל.

בכך נגמרו המחמאות! הספר אורכו 723 עמודים. כך שבכל מצב של של קריאה בשכיבה או