“בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, משה שרת היה הססן, מתלבט, פייסן גם מול פני רעות מובהרות וברורות. הביוגרפיה המפורטת למדי, אולי מדי, מצליחה לצייר אותו כמדינאי מורכב, שמצד אחד הבין את מגבלות הכוח ואת הצד הערבי - הוא גדל בסמיכות לערבים ודבר ערבית שוטפת כל חייו - ומצד שני ידע למתן את בן גוריון בכך שביקש להבטיח את מעמדה המדיני של ישראל, כתשתית שתעניק לה לגיטימציה גם לאחר ניצחונות צבאיים, בבחינת "הכוח לא יענה את הכל". לא ידעתי ששרת היה מעורה כל כך בערבית ובקרב הערבים, ובד בבד הציל את מעמדה הדיפלומטי של ישראל בכל כך הרבה פעמים. ספר שמציג בכישרון את דמותו של שרת, גם מהפן האישי, האינטימי, של בחור צעיר, מנקודת המבט של הלהט האידאולוגי שהניע אותו עוד מנעוריו. מעולה לחובבי ז'אנר הביוגרפיה הפוליטית.”

“תמיד סקרן אותי לדעת על דמותו של משה שרת -שרתוק. ידעתי שהוא חי "בצילו "של בן גוריון באותה תקופה ,ומי לא?!. עכשיו יצאה מהדורה חדשה אודות הביוגרפית הפוליטית שלו.ובכן קודם מחמאות על האיש: אינטלקטואל,יודע חמש שפות, מומחה לערבית,לשפתה ולתרבותה. הוא היה שייך לצד הפייסן של לנסות בכל הדרכים להגיע לדו קיום עם ערביי ישראל ובכלל.

בכך נגמרו המחמאות! הספר אורכו 723 עמודים. כך שבכל מצב של של קריאה בשכיבה או על הברכיים הספר הזה היה כבד פיזית להחזיקו.

סיבה שנייה הביוגרף נכנס לכל מני פרטים של נבכי הפוליטיקה של אז עד שאפילו אני לא מצאתי את שכלי ובינתי לעקוב אחרי המתרחש.

יש מימרה שאומרת שיש מנהיגים שהם המוצלחים בניהול קרבות,וישנם בימי רגיעה. אם שרת היה חי כיום אין לי ספק שבדעותיו היה משתייך למרץ. וזה לא אומר לחיוב או לשלילה. אני זוכרת שקראתי את הביוגרפיה של הנשיא נבון ז"ל שהיה תקופה ארוכה מזכירו של שרת ,ונבון נדרש ממנו בכל פעם שהיה חוזר מפגישותיו עם בן -גוריון, מה הוא חשב ואמר עליו. זאת הייתה אובססיה שלו.

אז לסיכום :לא סיימתי לקרוא את הספר יש גבול לסיבולת הידיים שלי. ומכאן שהייתי מספיק הוגנת לא לדרג את הספר על איכותו ותוכנו.אולי מישהו אחר יצליח!!.”