ומן ירח הוא רצף של שירה נשית בשלה ומרתקת. הספר מהווה פריצה מעניינת לתחום מרכזי בשיח הפואטי-ג`נדרי, תחום שלא נדון עד כה, כמעט, באופנים האלה: המחזור הנשי המיני והתשמעויותיו הרוחניות, האסוציאטיביות והמילוליות. דיתי רונן בנתה מחזור שירים המלווה את המחזור החודשי לכל אורכו, והיא משלבת בו דיווח נדיר בחושניותו של מגוון התחושות הפנימיות הנשיות. על מישור זה נרקם מסע נוסף ? אל המיתוס הנשי וזיקתו לירח. המחזור השני, מעין קונטרפונקט מואר וחיצוני של המחזור הלילי, מביא את רצף הזמן של ימי המעשה, ומפרק גם אותו ללוח זמנים נשי, נבדל ומפתיע. אריאל הירשפלד דיתי רונן, דוקטורנטית לתיאטרון, עוסקת בספרות ותיאטרון. ספרה הקודם, עם הבטנה בחוץ, ראה אור בהוצאת גוונים, 1999. הספר רואה אור בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל-אביב, שירים מתוך יומן ירח נבחרו לפרוייקט שירים באורמלא של מועצת הפיס לתרבות ואמנות....

בֵּיתִי פָּרַשׂ אֶת אֵיבָרָיו לִקְרָאתִי מַרְחִיב אֶת מִפְתָּנוֹ מַנְמִיךְ מַדְרֵגוֹתָיו. קוֹרוֹתָיו שָׁרְקוּ אֶת שְׁקִיעָתוֹ סְדָקָיו נִפְעֲרוּ לְעֶבְרִי מְזַמְּרִים אֶת חָכְמַת הַזְּמַן. לַמָּחֳרָת שִׂחֲקָה הָרוּחַ בִּכְבִיסַת הַמַּסָּע וְצִבְעֵי הֶחָצֵר הָיוּ לְצִבְעֵי הַדֶּרֶךְ. דיתי רונן מגישה לקורא הרהור פואטי על בית. בלשון בהירה, שוטפת ורצופה, מכניסים שירי הספר את הקורא למסע מרתק ורב תהפוכות, מסע החיפוש אחר בית. הבית הוא בית מקומי, ישראלי, שהקונקרטיות שלו מחלצת ממנו חוויה על מקומית. הספר נע, נחבט ומתלבט בין הצורך הקיומי בבית, לבין הניסיון לשחרר את הבית מממדיו הארציים, ולבחור בנדודים. בתוך כך נוצרות תפיסות חדשות של מבנה, של מקום ושל זהות ישראלית עכשווית. הספר מדבר בקולו של דור שלם של ילידיי הארץ, שנולדו לתוך חלום ההורים ומוצאים עצמם תוהים על עתיד החלום. דיתי רונן, ילידת תל אביב, מתגוררת בנווה מונוסון, אם לחמישה, עוסקת בתיאטרון, במדיניות תרבות ובניהול אמנויות, מרצה באוניברסיטה העברית ויועצת למוסדות ולארגונים. על שירתה זכתה בשלושה פרסים בינלאומיים לשירה. ספריה הקודמים: • עם הבטנה בחוץ, שירים (גוונים, 1999) • יומן ירח , שירים (הקיבוץ המאוחד, 2002) • ציפורקטן littlebird , פואמה (אוניברסיטת בר אילן, מכון סאל ון גלדר 2010 עברית ואנגלית) • בית שסדקיו שירה Une maison fissuree ,de poemes שירים (Gros Textes 2014 עברית וצרפתית)...

"קסם מיוחד נוצר אצל הקורא/ת לנוכח השירים בספר 'דברי הימים'. אפשר ממש למשש את המילים, לגלגל אותן על הלשון, להרגיש בגוף את המקצב שבו הן מונחות זו ליד זו ויוצרות מנגינה ייחודית. המשוררת מתכתבת בשירים, בין השאר, עם התוהו ובוהו וסיפור הבריאה, עם ההתרחשות בגן עדן, עם הטבע, עם המיתולוגיה היוונית, עם סינדרלה ונעל הזכוכית שלה. יש בשירים געגועים וזעם, הסתכלות אמיצה על הילדות וכאביה, דיאלוג נוקב עם האימהוּת שחוותה ועם האימהוּת שהיא עצמה מעניקה לבנותיה, וגם התבוננות ארס־פואטית על העברית. זו שירה בשלה, ועם זאת רעננה ונועזת. היא אמינה ועוצמתית, אמיצה ומטלטלת, ועל כן ראויה לפרס." מתוך נימוקי ועדת השיפוט להענקת פרס אקו"ם ע"ש נתן יונתן ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה לספר דברי הימים. שיר מהספר- הפרי האסור גַּם הַיּוֹם, עִם אוֹ בְּלִי נָחָשׁ הָיִיתִי נוֹגֶסֶת בַּתַּפּוּחַ בְּלִי חֲשָׁשׁ וְלֹא הָיִיתִי חוֹלֶקֶת אוֹתוֹ אֲפִלּוּ לֹא בְּבִּיס קָטָן אֶחָד אִתְּךָ, עִם שׁוּם אָדָם. אֲנִי נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ עַכְשָׁו לִבְנוֹתַי....