"קסם מיוחד נוצר אצל הקורא/ת לנוכח השירים בספר 'דברי הימים'. אפשר ממש למשש את המילים, לגלגל אותן על הלשון, להרגיש בגוף את המקצב שבו הן מונחות זו ליד זו ויוצרות מנגינה ייחודית. המשוררת מתכתבת בשירים, בין השאר, עם התוהו ובוהו וסיפור הבריאה, עם ההתרחשות בגן עדן, עם הטבע, עם המיתולוגיה היוונית, עם סינדרלה ונעל הזכוכית שלה. יש בשירים געגועים וזעם, הסתכלות אמיצה על הילדות וכאביה, דיאלוג נוקב עם האימהוּת שחוותה ועם האימהוּת שהיא עצמה מעניקה לבנותיה, וגם התבוננות ארס־פואטית על העברית. זו שירה בשלה, ועם זאת רעננה ונועזת. היא אמינה ועוצמתית, אמיצה ומטלטלת, ועל כן ראויה לפרס."
מתוך נימוקי ועדת השיפוט להענקת פרס אקו"ם ע"ש נתן יונתן ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה לספר דברי הימים.
שיר מהספר-
הפרי האסור
גַּם הַיּוֹם, עִם אוֹ בְּלִי נָחָשׁ
הָיִיתִי נוֹגֶסֶת בַּתַּפּוּחַ בְּלִי חֲשָׁשׁ
וְלֹא הָיִיתִי חוֹלֶקֶת אוֹתוֹ
אֲפִלּוּ לֹא בְּבִּיס קָטָן אֶחָד
אִתְּךָ, עִם שׁוּם אָדָם.
אֲנִי נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ
עַכְשָׁו לִבְנוֹתַי.