חוני המעגל

חוני המעגל

סופר


1.
ספר זה מלווה תערוכת צילומים של האמן חוני המעגל שנושאה מרצפות מצויירות בתל אביב, "בלטות" בשמן העממי. האמן שנולד בנווה שלום, מן הוותיקות בשכונות העיר, צילם ותיעד מבנים שהרכיבו את מחוזות ילדותו והיו חלק מעולם הולך ונעלם. מצלמתו לא פסחה גם על המרצפות המצויירות, ובצילומיו תיעד את סיפורה של יפו ושכונותיה היהודיות ואת צמיחתה של העיר תל אביב בשנותיה הראשונות. צילומי הבלטות הם לא רק ניחוחות של נופי זיכרון אלא הם ראי לתהליכים טכנולוגיים ואומנותיים שהתרחשו בארץ - ישראל. האמן שקלט בעין מצלמתו את ייחודן גם הנציחן, וכמו אנדרטה, שלט זיכרון ושם של רחוב, כך גם צילומי הבלטות, משמרים את ההיסטוריה של העיר, את זהותה ואת ייחודה. בצילומיו העתיק חוני המעגל תבנית תרבותית על יסודותיה ומרכיביה. עדשת מצלמתו קלטה פריט בודד, יום - יומי - בלטה של רצפת בית, מרפסת ורחוב, והעניקה לה ממד מונומנטלי. בהתבוננותו ורגישותו העצים האמן את העצם הפשוט, הנדרך והנחבא והעלה את ה"למטה" ל"מעלה". להנצחתן של הבלטות שמורה לאמן לא רק זכות ראשוניס, בצילומיו הבליט גם רעיון אוניברסלי: נוף תרבות יום - יומית .(vemacular) כמו כל נוף תרבות אחר קיימת לו חשיבות היסטורית וערכית, ולכן הוא זכאי למחקר, להערכה ולשימור. חשיפת הסיפור, המסרים והערכים של הפריטים ההיסטוריים היום - יומיים - כמו גם של מרצפות מצויירות, המייצגות טכנולוגיה של בנייה שעברה מן העולם - יכולה לשנות את מעמדם בעיני הרשויות, המתכננים והיזמים ולעודד את שימורם ואת שילובם בהתחדשות העירונית. את הרציונל לשימור טכנולוגיה של בנייה עיגנו באמנות בינלאומיות ובאמנות מקומיות בהן פירטו את מטרות השימור והיעדים. אמנת ונציה משנת 1964 מטעמה של איקומוס - המועצה הבינלאומית למונומנטים ואתרים - בחסות אונסקו, בבואה להגדיר את עקרונות השימור פירטה: "מונומנט היסטורי כולל לא רק את היצירה האדריכלית הבודדת, אלא גם מכלולים עירוניים וכפריים, שבהם קיימת עדות לתרבות ייחודית, התפתחות משמעותית או אירוע היסטורי. הדבר נוגע לא רק לעבודות אומנות גדולות אלא אף לעבודות צנועות ששרדו מן העבר, שהיו בעלות ערך תרבותי ברבות הימים." במלים אחרות, לצורכי שימור יחשב לא רק מונומנט שהוא עבודה ארכיטקטונית ומונומנטלית יוצאת דופן, אלא גם מבנים ופרטי תרבות שמייצגים עבודות אדם בעלות ערך, הן מבחינה היסטורית ואסתטית, והן מבחינה אתנולוגית או אנתרופולוגית. באמצעות מצלמתו של חוני המעגל זוכות הבלטות לראשונה מאז הניח אותן הרצף, לתיעוד, לסיווג ולחשיפה. ד"ר עירית עמית - כהן...

2.
אמו קראה לו חוני המעגל - כך סיפרה לי כשהיא עומדת בחצר ביתה הקטן בנוה שלום, בין השיחים והשרכים וזמורות הגפן והכביסה התלויים על חבלים - כיון שרצתה לתת לבנה שם של "אדם הגון וישר וצדיק ועושה טוב לכל", וכך קראה לו על שם אותו בעל מופת תלמודי תמים, שהביא גשם לעולם בשנות בצורת וישן שבעים שנה, וכשהתעורר והסתכל סביבו מצא שכל העולם השתנה ולא הבין מה נעשה. חוני של נוה שלום הממשיך לחיות וליצור בבית הוריו וסבו, בביתן קטן בחצר, ולצייר - יש בו מן התמימיות של החכם הקדמון - אבל הוא לא הרבה לישון כמותו והוא הסתכל סביבו בשכונות הילדות היפות שקדמו לתל אביב - בבתים הקטנים, המסודרים טורים-טורים, שבחצרותיהם נטועים עצים ועולה ירק, בצבעים הרבים המכסים שכבות שכבות, את הקירות הישנים, בסמטאות בבית הספר שקולו נדם - והוא מבקש להעלות על בד את מראותיהם, לצלמם, להסריטם ולשמרם. השכונות שהיו לתפארת נהרסות והולכות. בחלקן הן תלי חורבות ממש. מראות הרס אלו יפים לצייר: ניצבים שם קירות שאין אחריהם בתים, צבועים צבעים רבים כמנהג המזרח - זה בתוך זה וזה עם זה וזה על זה, כאילו היו חלק בציור אבסטרקטי, ואתם חורבות של בתים ריקים עומדים בתוך מגרשי גרוטאות כמו יצאו מתוך ציור סוריאליסטי, וגם על אלו אתה רואה שם חנת מכולת ישנה, ששקיה מעלים ריח של תבלינים, אישה זקנה היושבת בפתח ביתה ומתחממת בשמש, ילדים הרצים בין עצי האקליפטוס של בית הספר לבנים השומם, חדרי הכיתות שנזנחו ועל לוחות הקיר השחורים עדיין כתובים השיעורים למחר. נוה שלום ונוה צדק נהרסות לנגד עינינו, נעלמות; לכל היותר, יהיה חלקן תצוגה וחלקן משוב לאנשים אמידים. חוני מצייר ומצלם שכונה במיתתה. אבל חוני אינו עוסק רק בהיסטוריה. הוא נולד בנוה שלום, למד בתלמוד תורה שלה, הוריו חיו שם, סבו חי בה. נוה שלום ונוה צדק הן אזור חייו, הוא אוהב אותן, הן ביתו, הוא מבקש לספר לנו עליהן, להעמיד את חייהן לנגד עיניו, כפי שהוא רואה אותן וכפי שהן אצורות בזיכרונו. שלמה שבא ...

3.
"היופי הוא בעיני המתבונן",וכשהמתבונן הוא חוני המעגל,נמצא היופי המכסה של ביוב,בברז חלוד,בתריס חלוד,במרצפת שחוקה או במנעול שבור.כל מה שנזרק,נשכח,הוזנח ונעלם מעיני העוברים ושבים בעיר יפו-תל-אביב,נלכד בעינו ובעדשת מצלמתו של חוני המעגל והופך ליצירת אמנות. חוני,המושפע משורה ארוכה של אמנים-ממונדריאן עד מרסל דושאן,ובעיקר מתנועת דאדא-רואה את עבודתו כהעתקת פיסות חיים ממקומן הטבעי,הוצאתן מהקשרן והצגתן כיצירת אמנות.הוא מפשיט את החפץ הקונקרטי ממשמעותו הפרוזאית ומחלץ ממנו את מרכיביו האומנותיים-צורה וצבע. "זה מה שנשאר" הוא דיאלוג בין עבר לעתיד:שימור-ועם זאת יצירה מחדש.הספר משייט במרחב האסוציאטיבי של האמן,שעליו מרמזים כיתובי התמונות,והם גם מרחיבים את ההקשר שהוא פותח סביב כל אובייקט....

4.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ