אמו קראה לו חוני המעגל - כך סיפרה לי כשהיא עומדת בחצר ביתה הקטן בנוה שלום, בין השיחים והשרכים וזמורות הגפן והכביסה התלויים על חבלים - כיון שרצתה לתת לבנה שם של "אדם הגון וישר וצדיק ועושה טוב לכל", וכך קראה לו על שם אותו בעל מופת תלמודי תמים, שהביא גשם לעולם בשנות בצורת וישן שבעים שנה, וכשהתעורר והסתכל סביבו מצא שכל העולם השתנה ולא הבין מה נעשה. חוני של נוה שלום הממשיך לחיות וליצור בבית הוריו וסבו, בביתן קטן בחצר, ולצייר - יש בו מן התמימיות של החכם הקדמון - אבל הוא לא הרבה לישון כמותו והוא הסתכל סביבו בשכונות הילדות היפות שקדמו לתל אביב - בבתים הקטנים, המסודרים טורים-טורים, שבחצרותיהם נטועים עצים ועולה ירק, בצבעים הרבים המכסים שכבות שכבות, את הקירות הישנים, בסמטאות בבית הספר שקולו נדם - והוא מבקש להעלות על בד את מראותיהם, לצלמם, להסריטם ולשמרם. השכונות שהיו לתפארת נהרסות והולכות. בחלקן הן תלי חורבות ממש. מראות הרס אלו יפים לצייר: ניצבים שם קירות שאין אחריהם בתים, צבועים צבעים רבים כמנהג המזרח - זה בתוך זה וזה עם זה וזה על זה, כאילו היו חלק בציור אבסטרקטי, ואתם חורבות של בתים ריקים עומדים בתוך מגרשי גרוטאות כמו יצאו מתוך ציור סוריאליסטי, וגם על אלו אתה רואה שם חנת מכולת ישנה, ששקיה מעלים ריח של תבלינים, אישה זקנה היושבת בפתח ביתה ומתחממת בשמש, ילדים הרצים בין עצי האקליפטוס של בית הספר לבנים השומם, חדרי הכיתות שנזנחו ועל לוחות הקיר השחורים עדיין כתובים השיעורים למחר. נוה שלום ונוה צדק נהרסות לנגד עינינו, נעלמות; לכל היותר, יהיה חלקן תצוגה וחלקן משוב לאנשים אמידים. חוני מצייר ומצלם שכונה במיתתה. אבל חוני אינו עוסק רק בהיסטוריה. הוא נולד בנוה שלום, למד בתלמוד תורה שלה, הוריו חיו שם, סבו חי בה. נוה שלום ונוה צדק הן אזור חייו, הוא אוהב אותן, הן ביתו, הוא מבקש לספר לנו עליהן, להעמיד את חייהן לנגד עיניו, כפי שהוא רואה אותן וכפי שהן אצורות בזיכרונו. שלמה שבא