“שתי דמויות מרכזיות מובילות את הרומן הנפלא הזה. הראשון אסיר בתא כלא, בתא סמוך לו כלואה אשתו האסיר אשר הגיע לאי בנעוריו ניצב בפני דילמה קשה אותה מציבים לו כולאיו: להסגיר מבוקש או להיתלות למחרת עם אשתו יחד. האסיר הוא דמות מורכבת שערבה דברים רבים בחייה. אין לו ולאשתו ילדים אשתו אינדיאנית בת המקום. חייהם לא קלים והדרמה הגדולה היא מה יחליט האסיר בקשר לחייו ולחיי אשתו. הדמות השנייה ברומן היא האדמירל”

“הציפייה לאחר "חדר" הייתה גבוהה מאוד, ואחרי קרוב לאלף עמודיו של "קו המלח" נשאר טעם דק של אכזבה. אבל אכזבה משמעוני כזה טובה יותר מ-99.99999 אחוז של הספרות הישראלית בשני העשורים האחרונים. בנושא זה אמר פעם מי שאמר, לא זוכר שמות: "עדיף ספר בינוני של סופר גדול, מאשר ספר גדול של סופר בינוני". הוא צודק בהחלט. אבל "קו המלח" איננו ספר בינוני. הוא כתוב היטב, עלילתו בוטחת, הדילוגים בין סיפורי המשנה, החוצי”

“ספר בלתי רגיל. פרוזה במיטבה. תעודת כבוד לספרות הישראלית. זה הספר הראשון של יובל שמעוני שאני קורא ורק נותן חשק לחזור לספריו הקודמים שלא כך כך העזתי לגשת אליהם משום מה. השפה העשירה, התיאורים - גם הלא קלים לעיתים לעיכול - הם מבחינתי, וגם אם יישמע אולי מוגזם - הם מופת של ספרות נהדרת. מדובר בסיפור היסטורי - שאין לו שום קשר ממשי להיום ולעכשיו -וזה כבר משהו שונה. בשלב מסויים של הקריאה רציתי להבין יותר”

“הספר החדש של יובל שמעוני נוגע בכמה נקודות רגישות בחברה הישראלית. היחס של הישראלים לפליטים מאפריקה והיחס של הישראלים לפלסטינים העובדים בשטח ישראל. הקריאה בספר ממכרת הוא כתוב היטב ודרך כמה דמויות מביא דרמה אנושית נוגעת ללב. הספר הוא רב-שכבתי. בשכבה הראשונה יש את הסיפור הבלשי ואת התעלומה אשר מובילה אותו. אך מתחת לאלה מסתתרים יצרים אנושיים עזים, קושי כלכלי וקונפליקטים מורכבים המציגים את החברה הישר”

“שתי דמויות מרכזיות מובילות את הרומן הנפלא הזה. הראשון אסיר בתא כלא, בתא סמוך לו כלואה אשתו האסיר אשר הגיע לאי בנעוריו ניצב בפני דילמה קשה אותה מציבים לו כולאיו: להסגיר מבוקש או להיתלות למחרת עם אשתו יחד. האסיר הוא דמות מורכבת שערבה דברים רבים בחייה. אין לו ולאשתו ילדים אשתו אינדיאנית בת המקום. חייהם לא קלים והדרמה הגדולה היא מה יחליט האסיר בקשר לחייו ולחיי אשתו. הדמות השנייה ברומן היא האדמירל”

“הציפייה לאחר "חדר" הייתה גבוהה מאוד, ואחרי קרוב לאלף עמודיו של "קו המלח" נשאר טעם דק של אכזבה. אבל אכזבה משמעוני כזה טובה יותר מ-99.99999 אחוז של הספרות הישראלית בשני העשורים האחרונים. בנושא זה אמר פעם מי שאמר, לא זוכר שמות: "עדיף ספר בינוני של סופר גדול, מאשר ספר גדול של סופר בינוני". הוא צודק בהחלט. אבל "קו המלח" איננו ספר בינוני. הוא כתוב היטב, עלילתו בוטחת, הדילוגים בין סיפורי המשנה, החוצי”

“ספר בלתי רגיל. פרוזה במיטבה. תעודת כבוד לספרות הישראלית. זה הספר הראשון של יובל שמעוני שאני קורא ורק נותן חשק לחזור לספריו הקודמים שלא כך כך העזתי לגשת אליהם משום מה. השפה העשירה, התיאורים - גם הלא קלים לעיתים לעיכול - הם מבחינתי, וגם אם יישמע אולי מוגזם - הם מופת של ספרות נהדרת. מדובר בסיפור היסטורי - שאין לו שום קשר ממשי להיום ולעכשיו -וזה כבר משהו שונה. בשלב מסויים של הקריאה רציתי להבין יותר”

“הספר החדש של יובל שמעוני נוגע בכמה נקודות רגישות בחברה הישראלית. היחס של הישראלים לפליטים מאפריקה והיחס של הישראלים לפלסטינים העובדים בשטח ישראל. הקריאה בספר ממכרת הוא כתוב היטב ודרך כמה דמויות מביא דרמה אנושית נוגעת ללב. הספר הוא רב-שכבתי. בשכבה הראשונה יש את הסיפור הבלשי ואת התעלומה אשר מובילה אותו. אך מתחת לאלה מסתתרים יצרים אנושיים עזים, קושי כלכלי וקונפליקטים מורכבים המציגים את החברה הישר”