״אני כבר לא יכולה יותר. אין לי כוח. אין לי כוח להתנפץ בכל פעם מחדש לרסיסים כשנדמה לי שאני עולה מדרגה ואז אני נופלת עשר תהומות למטה. אחרי שבניתי שריון והקמתי חומות והגנתי ושמרתי, בכל פעם כשפתחתי פתח קטן, קטנטן, למישהו להיכנס, אפילו רק להציץ, התאכזבתי, נשברתי והתרסקתי." לאן תובנה כזו יכולה להוביל נערה שאין לה אף אחד? נערה שאין לה ומעולם לא היה לה שום דבר משלה? ומה גור כלבים אחד קטן יכול לחולל בליבה? זהו סיפורה של ילדה שאיש לא רצה בה, ילדה שקופה שהתגלגלה ממקום למקום. שוב ושוב ניסתה למצוא את מקומה ולשרוד בעולם של ניצול והשפלה, והזמן לימד אותה שכל מה שיש לה זה רק את עצמה. זהו סיפורה של אישה שהחיים חספסו, אישה שמתפרנסת מהדבר היחיד שיש לה – הגוף שלה, ואיך פגישה אקראית עם נפש עזובה כמוה, תשנה אצלה את הכול. הספר עוסק במציאות המורכבת של השוליים, ומשמיע את קולן הלא נשמע של אלו שבוחרות מתוך האין־ברירה. גלית ליפין מעצבת ואומנית. נשואה ואם לשלושה. תושבת אורנית ותולעת ספרים מושבעת. בעבר הגישה את פינת הספרות ״הקוראת מן השורה״ בתוכנית ״יוצאים לאור״ בגלי צה״ל. היא כותבת סיפורים קצרים, ואחד מהם זכה בתחרות הסיפור הקצר של "ליידי גלובס" ו"סטימצקי" והתפרסם במקבץ הסיפורים ״נשים כותבות״ בהוצאת חממה ספרותית ב־2012. זהו ספר הביכורים שלה....