ממליץ מאוד לקרוא את סיפרו של <mark>מנדי גור</mark> ז"ל "נשארתי בחיים"
בעקבות מותו של <mark>מנדי גור</mark> לפני כשבוע, התחלתי לקרוא את סיפרו וזאת כדי לכבד את זכרו, אולם מהרה הקריאה הפכה מהנצחתו של <mark>מנדי גור</mark> לאובססיה מצידי לגמוע דף אחרי דף. לא נותר לי אלא להצטער על שלא התוודעתי לספר שבועיים קודם אולי אז היתה עוד שהות לתור אחריו ולחלוק לו כבוד ואוליי אף לשמוע עוד סיפור שאוליי לא נכתב בספר, ועכשיו כבר לעולם לא יסופר. חבל על

ממליץ מאוד לקרוא את סיפרו של <mark>מנדי גור</mark> ז"ל "נשארתי בחיים"
בעקבות מותו של <mark>מנדי גור</mark> לפני כשבוע, התחלתי לקרוא את סיפרו וזאת כדי לכבד את זכרו, אולם מהרה הקריאה הפכה מהנצחתו של <mark>מנדי גור</mark> לאובססיה מצידי לגמוע דף אחרי דף. לא נותר לי אלא להצטער על שלא התוודעתי לספר שבועיים קודם אולי אז היתה עוד שהות לתור אחריו ולחלוק לו כבוד ואוליי אף לשמוע עוד סיפור שאוליי לא נכתב בספר, ועכשיו כבר לעולם לא יסופר. חבל על

ספר מרגש ומזעזע. <mark>מנדי גור</mark> מתאר את הדברים בכזו פשטות, כאילו אלו דברים הקורים בנורמה, מה שגורם לצמרמורות זוועה במשך כל הקריאה. הספר מספר על קורותיו של איש ששרד את נוראות השואה באומץ ואנושיות. הוא ראוי להערצה. ספר קשה אך שווה קריאה (כי אם אנחנו לא נדע את ההיסטוריה שלנו אז מי כן ידע?).