ספרו של דוד סורוצקין, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות, הוא דיון פורץ דרך המציב את האורתודוקסיה במרכזה של המודרניות היהודית, תוך ערעור פרדיגמות ודוגמות היסטוריות ותרבותיות רווחות. המודרניות היהודית נחשפת כמי שהתחוללה בזיקה עמוקה למעמד הייחודי של היהודים כזרים וכמנודים, ולנוכח שינויים מבניים ומשפטיים רבים שהתחוללו בתרבות האירופית. הספר מציב את האורתודוקסיה כגורם מכונן בתהליכי מודרניזציה מגוונים שהתחוללו ביהדות אירופה, למן העת החדשה המוקדמת ועד אחרי הופעת ההשכלה והלאומיות היהודית; תהליכים אלה קדמו לתהליכי חילון, ובמקביל קידמו אותם והיו לחלק בלתי נפרד מהם. הזרמים המרכזיים ביהדות המודרנית, דתיים כחילוניים, מוארים על רקע יניקתם ממקורות משותפים באופן השופך אור על הקונפליקטים המשסעים את החברה היהודית והישראלית עד ימינו. מכלול של גורמים מעצבים נדונים בספר, ביניהם: עליית המדינה והסובייקט המודרני; העיצוב של קבוצות קולקטיב פוליטי ודתי באירופה; הפולמוס היהודי–נוצרי; יחסי רוב ומיעוט; האנטישמיות המודרנית. שינויים בתפישת המרחב וביחס אל הטקסט המקודש, השלובים בתהליכי משטור, קנוניזציה וחקיקה שונים – כל אלה נבחנים במסגרת דיון היסטורי, סוציולוגי והגותי רחב ומעמיק. גלריה של דמויות נפרשת – אורתודוקסים, כופרים, חרדים ומשכילים. למספר דמויות – ובראשן למהר"ל מפראג – מוצע דיון מקיף, המעמיד אותן לנוכח ההתפתחויות המשמעותיות ביותר בעולם האירופי והיהודי בתקופתן. כך נוצר פסיפס מרתק ותובעני החושף את המורכבות, העושר, הטרגיות והכוח היוצר שבקיום היהודי המודרני. דוד סורוצקין הוא חוקר ההיסטוריה, הדת והמחשבה היהודית למן ימי הביניים המאוחרים ועד זמננו. פרסם עד כה מספר מאמרים חלוציים הבוחנים את תהליכי עיצובה של הדת היהודית בעידן המודרני, ביניהם על הרבי מסטמר ושורשי החרדיות הרדיקלית (2004), על מהר"ל מפראג והמודרניות היהודית (2006), על תנועת ש"ס (2006) ועוד. ...

עד המאה ה־12 הייתה החברה היהודית מורכבת בעיקר מאליטות דתיות וכלכליות, שלצִדן התקיים ציבור רחב ולא מלומד אשר יחסו לדת היה חלקי ואקראי. רק במאה ה־13 החלה להתגבש דת יהודית הומוגנית, וזו הושתה בהדרגה על כלל הציבור. לידתה של יהדות נורמטיבית מתחקה אחר תהליך זה, שבו התהוותה היהדות הרבנית הקאנונית של ימינו. בהתבסס על קריאה צמודה בכתביהם ובהתכתבויותיהם של הרבנים שהובילו את התהליך, הספר מתאר את ההדתה והסטנדרטיזציה שעברה החברה היהודית בימי הביניים בספרד בפרט ובאירופה בכלל. כך נפרשת דרמה מרתקת של מחלוקות סוערות בשלל סוגיות, אשר עיצבו את דמותה של היהדות מאז. במוקד התהליך עומדת דמותו של רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, רבה של העיר ברצלונה, בן לאסכולה רבנית חדשה ותקיפה שקנתה אחיזה איתנה בהנהגת יהדות ספרד. הרשב"א, מנהיג רב עוצמה שעמד בקשרי התכתבות עם רוב תפוצות ישראל, ניסח בכתביו כמה מן הדוֹגמות שעתידות היו ללוות את היהדות הרבנית לאורך מאות שנים. המגמות שעיצב וקבע, בהמשך לפועלם של שני מוריו, רבי משה בן נחמן (הרמב"ן) ורבי יונה גירונדי, מילאו תפקיד חשוב בקיבוע הגבולות הקאנוניים של התרבות הרבנית ובהחלתה על הציבור הרחב.  תהליך זה עמד בזיקה לתהליך כללי של הדתה בעולם המערבי בכללותו, ובו מחד גיסא נעשתה הדת הנורמטיבית מעורבת יותר בתחומי חולין שעד אז לא היו מעניינה, ומאידך גיסא נעשו האינדיבידואלים דתיים יותר. הדתה וחילון, ביהדות ומחוץ לה, הן תופעות המגדירות זו את זו: בתחילה חודרת הדת לאזורי חולין יומיומיים ולשכבות חברתיות לא־רבניות ומבקשת לעצבם במונחים דתיים, ולאחר מכן תחומי החולין שהוסדרו על ידי הדת מעצבים מחדש את חיי היומיום, הכלכלה, הכסף והמדע, דוחקים מקִרבם בהדרגה את הדת והקדוּשה, ומגבילים את הדת לתחום מובחן. ואולם השפעתה של הדת אינה מתפוגגת, והעולם החילוני טבוע כולו בחותמה. דוד סורוצקין הוא חבר סגל בכיר בחוג ליהדות, הקריה האקדמית אונו. ספרו אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה (2011) ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד....