|
|
|
1.
|
|
'בצל החומות' הינו פסיפס חי של זיכרונות ילדות המשחזרים סיפור משפחה מהמלאח הישן של מכנאס שבמרוקו. בשכונה עתיקה זו הדוחק לא היה קל והעוני היה חומרי בלבד. האמונה הרגיעה את הרוחות והמצוות הראו את דרך המלך.
כאן התושבים נאבקו ללא הרף בז'נון (השדים) ומלאכי המוות לא הבחינו בין תינוקות להוריהם, צעירים למבוגרים, צדיקים לרשעים, עניים לעשירים, מאמינים לאפיקורסים.
'זיכרונות ילדות' לעולם אינם נמחקים מתודעת האדם. הם שבים ועולים בספר זה בהקשרים שונים – כמו חלומות המציפים אותנו, לעיתים עם תמונות מדויקות, לעיתים מעורפלות ואף מוזרות.
הדמויות אותנטיות. התקופה, שנות החמישים והשישים של המאה שעברה. הכתיבה שסורה בפתגמים ובביטוים עסיסיים עליהם גדל המחבר. ואילו הנרטיב עומד במשימה ספרותית – הילד עט על המבוגר ומאיץ בו לספר את אירועי הימים ההם, ללא התרפקות ובלי געגועים.
מעבר לסיפורה של משפחה וסודותיה, מדובר ב'זיכרון קולקטיבי' – ממואר (Mémoire) של קהילה ייחודית ומפוארת, שהייתה ואינה עוד.
'' הספר אינו מתיימר להיות מסמך היסטורי, ואולי בכך יתרונות (פרופ' אשר קוריאט, מתוך אחרית דבר)
...
|
|
2.
|
|
רומן זה מתרחש בבית קפה-ספריה אותו הקים המחבר, בלב הרובע הלטיני שבפריס. על רקע מקום רב גוונים ורב תרבויות זה, נחשף המספר לבעיות זהות מורכבות במיוחד. בין עדות לבין הרהורי לב, הוא משלב בסיפורו האישי, את עלילותיהן המרתקות של חמש נשים אבודות המחפשות זהות. אלזה, הפגועה קשות מהעדרם של הוריה שנסחפו אל תוך ה'חיים הנובורישיים'; דבי, יהודייה ממוצא צפון אפריקאי שהוריה נידו אותה לאחר שנישאה לקתולי; סולן, שנישואיה ליהודי אשכנזי על מנת לרצות את סבה, ניצול שואה, כשלו כבר בתחילתם; תרזה, שאהובה מומו (מוחמד) הפך לפונדמנטליסט; אימן, מוסלמית שבעלה היהודי שומר על זהותו במחיר סיכון חייו. הסיפורים משולבים בנרטיב של המחבר כשהם נעים בין מציאות לפיקציה. הכתיבה מוחשית והדמויות נראות לעיתים סוראליסטיות. ...
|
|
3.
|
|
על רקע בית קפה ספרותי, אותו ייסד המחבר בלב הרובע הלטיני שבפריז, מובאים ווידוייהן המרתקים של שבע נשים מבין לקוחותיו: אלזה, החבולה בנפשה בשל היעדרותם של הוריה שנסחפו לאורח חיים נהנתני ואנוכי – דבי, יהודייה ממוצא מזרחי שנישאה לקתולי ונקרעה ממשפחתה וממוצאה – מרגו, המתאהבת במחזאי הומוסקסואל המעניק לה מתנת יום הולדת סוטה ומוזרה ביותר – סולן, נכדה לניצול שואה שנישואיה ליהודי בן למשפחה אדוקה מברוקלין כשלו כבר בתחילתם – ז'ולי, יהודייה פריזאית הנופלת קורבן למפיק סרטי פורנו – תרזה, המתאהבת במוס (מוסטפה) האלג'יראי, שחקן תיאטרון בעל ראיית עולם הומניסטית, ההופך לקנאי מוסלמי – אימן, מוסלמית מרוקאית שאהובה היהודי, דוד טולדנו, נאחז בזהותו במחיר סיכון חייו. בין עדויות לבין הרהורי לב, מעלה המחבר סיפורים הנעים בין מציאות לפיקציה. נראה כאילו תפר להם כנפיים סוראליסטיות.
... ספר זה מוסיף עוד נדבך על "הקשר הצרפתי" של הספרות העברית' כלומר, לנוכחותה של צרפת ובמיוחד של פריז בספרות העברית. הספר הוא בן דמותו של המחבר. סיפורו האישי של המספר, חיפוש הזהות שלו הם חלק מחיפושי הזהות של כגיבוריו ובעיקר גיבורותיו. האווירה' ארוטית וניחוח צפרתי, שולטת במרבית מערכות היחסים המתוארים בספר......
|
|
4.
|
|
רומן שלישי זה של מיכאל פריאנטה "שרה – נולדתי ללא זהות" מעמיד את הקורא בפני תעלומה פסיכו-גֵנֵאַלוֹגִית כפולה: חיפוש אחר שורשיה של הגיבורה המתעורר בגיל שתים-עשרה לאחר לידת אחות בשם Aimée (אהובה); חידת האימוץ על ידי אב יהודי ממוצא פולני, ניצול אושוויץ, שורד יחיד מכל משפחתו. רעייתו יהודייה-טוניסאית שכל רצונה להרות וללדת מפרי בטנה. אהבתו המופרזת של האב לבתו המאומצת ודבקותו בשם "שרה" מעוררים תהיות רבות. החזרה של שרה על לידת ילד לאב לא ידוע והסובל מחוסר נוגדנים גורמת תחושת אשמה המובילה אותה לנטישת חיפוש אחר הוריה הביולוגיים כדי להתמסר כל כולה לבנה. במסע מטלטל זה, המחבר מאפשר לנו לחוות חקירה אנליטית עם יחסים מורכבים הגורמים להתפתלויות נפשיות ולהפתעות. כתיבה אותנטית זאת מציעה רומן האוחז את הקורא במתח לאורך כל הסיפור....
|
|
