האהבה שלי ל"אבנים" הולכת וגדלה עם הזמן. אני קוראת שוב ובשוב את התמונות שנכתבו במשיכות עדינות של מברשת מילים, נהנית מהעבר שהתעורר לחיים, מחייכת לעצמי על האבסורדיות הנוגעת של הדמויות, ומתרגשת מחדש מרקמת היחסים העדינה ביניהן. ההנאה מהכתיבה הכול כך ייחודית, מחלחלת לאט, וככל שעובר הזמן אני מתרגשת מ"אבנים" יותר ויותר.