בערוב ימיו, ישב סבא בבית האבות ברמת אפעל, הסבתא נפטרה זה מכבר והוא נותר לבדו והעלה בשפה תמציתית ונוקשה של איכר, את קורות חייו. כשקראתי לאחר מותו את הכתוב במחברות הישנות הללו, מצאתי שם בין היתר מספר שורות בודדות בהן הוא מתאר תינוק שהיה לו, בן זקונים, אשר חלה ומת.
סבא כותב ומספר כיצד קבר אותו בבית העלמין הישן, איך התעקש לבנות מצבה, למרות שאמרו לו "לתינוק לא צריך מצבה", ואיך היה בא מדי פעם עם מכחול וצבע, מחזק את האותיות החקוקות על הקבר הקטן ועובר על הכיתוב, בל ידהה שם התינוק ויעלם.
הוא מסיים את אותן שורות ואומר: "הוא קבור בין האקליפטוס על גבול ביצרון", כמוסר למי מהדורות הבאים שאולי יקרא פעם את הדברים, לבוא ולחפש, לא לשכוח.
אחרי שקראתי את הדברים שאלתי את אבא שלי, בנו של סבא, והוא אישר שאכן, היה לו פעם אח קטן.
נסעתי עם אבא אל בית העלמין הישן שעל גבול ביצרון ומצאנו שם מצבה קטנה המונחת לבד, בעוקם, אל מול הגדר.
אבא טען שהיו בסמוך קברים נוספים של ילדים, אבל בלעה אותם האדמה במשך הזמן. הקרקע נפערה מדי חורף בבית העלמין הישן, בלעה את הקברים, והוא ננטש.
סבא, שידע על אי יציבות האדמה, יצק סביב הקבר בטון ולכן רק הוא נותר בשורה הסמוכה לגדר.
לאחר שנים, כשביקרתי בבית העלמין הישן שוב, כבר לא מצאתי את הקבר הקטן, בלעה גם אותו האדמה לבסוף.
זכרתי את מה שכתב סבא, את הליכתו הסיזיפית אל בית העלמין בכדי לחזק את האותיות החקוקות על מצבת התינוק, וחשתי כי אני חייב לעשות עם זה משהו.
בחרתי והוצאתי מספר עשרות משפטים מהיומן של סבא, המתארים את התינוק, את מחלתה ושיגעונה של הסבתא, את העבודה הקשה והבלתי נגמרת באותה מושבה שכוחת אל שבדרום הארץ, את היחסים העכורים עם אחיו, ואת השוטרים הצבאיים שבאו שמונה-עשרה שנה לאחר מכן, בכדי לחפש חייל עריק, הוא התינוק המת.
בחרתי את הדברים הללו אותם כתב סבא, והוספתי מולם איורי עיפרון משלי.