“האהבה שלי ל"אבנים" הולכת וגדלה עם הזמן. אני קוראת שוב ובשוב את התמונות שנכתבו במשיכות עדינות של מברשת מילים, נהנית מהעבר שהתעורר לחיים, מחייכת לעצמי על האבסורדיות הנוגעת של הדמויות, ומתרגשת מחדש מרקמת היחסים העדינה ביניהן. ההנאה מהכתיבה הכול כך ייחודית, מחלחלת לאט, וככל שעובר הזמן אני מתרגשת מ"אבנים" יותר ויותר.”

“אני מניחה שזה מה שנקרא ספרות טובה (כן באירוניה) זה כל כך טוב שקוראים פשוטים כמוני צריכים גלגל הצלה כדי לצלוח את הספר. מעבר לזה הספר מדכדך עד מוות, יוצר תחושה של אפרוריות דביקה והגיבורים מהלכים כל הזמן באיזה עולם הזוי שמשם הרגשתי, הם שולחים אלינו ידיים מגששות אבל אף פעם לא ממש נוגעים. עיירה עלובה, אנשים שנאבקים על איזה שהוא קיום לא ממש ברור. לצערי הדימוי שכל הזמן עלה לי בראש הוא הביקור האחרון”

“האהבה שלי ל"אבנים" הולכת וגדלה עם הזמן. אני קוראת שוב ובשוב את התמונות שנכתבו במשיכות עדינות של מברשת מילים, נהנית מהעבר שהתעורר לחיים, מחייכת לעצמי על האבסורדיות הנוגעת של הדמויות, ומתרגשת מחדש מרקמת היחסים העדינה ביניהן. ההנאה מהכתיבה הכול כך ייחודית, מחלחלת לאט, וככל שעובר הזמן אני מתרגשת מ"אבנים" יותר ויותר.”

“אני מניחה שזה מה שנקרא ספרות טובה (כן באירוניה) זה כל כך טוב שקוראים פשוטים כמוני צריכים גלגל הצלה כדי לצלוח את הספר. מעבר לזה הספר מדכדך עד מוות, יוצר תחושה של אפרוריות דביקה והגיבורים מהלכים כל הזמן באיזה עולם הזוי שמשם הרגשתי, הם שולחים אלינו ידיים מגששות אבל אף פעם לא ממש נוגעים. עיירה עלובה, אנשים שנאבקים על איזה שהוא קיום לא ממש ברור. לצערי הדימוי שכל הזמן עלה לי בראש הוא הביקור האחרון”