“נראה שאחד החידושים בתורת החסידות הוא העמדת הסיפור כמדיום מרכזי להעברת מסר חינוכי או רוחני, לעיתים לא פחות מאשר לימוד תורה קלאסי. הרב ממדיות שיש בסיפורים גרמה להם להיות ערוץ מרכזי בהפצת הרעיונות של התנועה. מלבד זאת, ההצפנה, הערפול המכוון, הספק, החשיבה המחודשת והאופי החתרני והמעורר שיוו לסיפור החסידי משמעות דתית מיסטית, והתאימו מאוד לאופי של תנועת החסידות בראשיתה. לא פלא אם כן שסיפורי חסידים נעשו לז”