» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (46):
מוזיקה ישראלית (ספרים),
ספרים שאקרא בעתיד,
מוזיקה ישראלית,
שירה | מחזות | מחקרי ספרות | תרבות ואומנות,
קאזו מאקינו,
ספרים שאני צריכה לקרוא,
מחכים על המדף - ספרי מקור,
קראתי,
לקרוא,
רשימה,
קראתי ונחמד,
קראתי ואהבתי,
קריאה - מבוגרות.ים,
סיפורת - מקור,
1,
הומור, סאטירה, קומיקס, חכמת חיים למכירה,
חוכמת חיים הומור וסאטירה,
95 - ספרים שקראתי,
פעמיים,
קריאה,
עברי קרא עברית,
ללב ולנשמה - חכמת חיים, הומור,
הומור,
חתכתי,
קראתי?,
הומור,
על המדף בבית ,
קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
קראתי,
קראתי: מבוגרים,
שמות שמושכים את העין,
ספרים להחלפה,
ספרים שקראתי,
למצוא מקום בספריה,
אולי מתישהו,
רוצה לקרוא,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
ספרים שקראתי,
ספרים מעניינים ,
ספרים מומלצים - בקבוצות קריאה בפייסבוק,
ספרים עם הומור,
ספרים שקראתי,
ילדים ונוער,
סדר על המדף: ישראלי,
סדר על המדף: שירה ומחזות,
עוד ...
|
1.
|
|
דעת העתונות והקהל
אדוארד טילמן, "ניו-יורק טיימס": "...קראתי שלוש פעמים את ספרו של דני סנדרסון 'נחירה פומבית' ורק בפעם הרביעית נזכרתי שאני לא יודע עברית."
הלן קלר: "...'נחירה פומבית' הוא אחד הספרים המצחיקים ביותר שמיששתי בזמן האחרון."
ירוחם פלותפיג, מבקר: "לקט סיפורים מהנים ומעמיקים שיוצרים ספר מרתק ומרגש גם יחד. בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אקרא אותו."
שושנה נפנבאום, מבקרת אמנות: "...ציוריו של אבנר כץ ללא כל ספק נעשו על ידו."
אריה יופץ, גבעתיים: "...אינני סבור שיש מקום לכתוב ספר הומוריסטי במצב הביטחוני של היום."
על המחבר
המחבר נולד למשפחה יהודיה בכפר בלום שנתיים לאחר פרוץ המדינה ושלוש שנים לפני ריצתו הנפלאה של בוב קלמנס באולימפיאדת שטוקהולם. את שנות נעוריו בילה בחיק הוריו ובמשך הזמן גם התיידד איתם. נטייתו הראשונה לאמנות נתגלתה בגיל שמונה, כשנכח בקונצרט לנוער של התזמורת הפילהרמונית. הופעתו המהודרת של המנצח ועוצמתה הסוחפת של המוסיקה באולם הביאו אותו לידי החלטה נחושה שכשיגדל ברצונו להיות סדרן. ב-1960 נסע לניו-יורק, שם שהה כשבע שנים וגמר תיכון למוסיקה וציור. בשובו ארצה התגייס לצבא ושירת בלהקת הנח"ל. בתום שירותו יצא להסתובב באירופה וניסה את כוחו בניסיונות מוסיקליים שונים. גישושים של שנה הסתיימו ב-1974 כשהקים את להקת "כוורת" ובה כתב בעזרת ידידיו את שתי התוכניות "סיפורי פוגי" ו"צפוף באוזן". מאז הקים את להקת "גזוז" ואת להקת "דודה". היום מופיע סנדרסון בתכנית יחיד בגודל טבעי.
הוא בן 32 גר בדירה שכורה ומרבה לדבר על בת-ים בשנתו....
|
3.
|
|
בספר הזה אפשר לקרוא בפעם הראשונה את כל השירים (כמעט) של אחד היוצרים השנונים, המצחיקים וצובטי הלב ביותר של השיר הישראלי. במשך יותר מ- 25 שנה כותב כאן דני סנדרסון את השירים הכי ישראלים שיש, אולי שירי ארץ ישראל האמיתיים - ארץ ישראל הלא ישנה והלא נשכחת, ארץ ישראל היפה וגם הפחות יפה, זו ששואלת אותך תמיד מה הדאווין שלך, זו שאתה זוכר אותה מהמכולת, זו שגם אם תגרום לך קפוץ ממגדל שלום, תמיד יבוא בה מישהו ויגיד לך - פיספסת, ישראל שאתה מכיר מהרחוב, מתשע בכיכר ביום שישי, מיום בהיר של שמש, אין שום עננים, אני וכל החבר'ה אל הים הולכים, ישראל שהיא להקה צבאית וצליל מזרחי וגיטרות רוק'נרול, אבל בכל גלגוליה היא מדינה קטנה, מתחמקת מצרה. בתוך ישראל הזאת מנסים גיבוריו של סנדרסון איכשהו לחיות - ציפי פרימו מחולון, ברוך והמגפיים שלו, וגם האיש הקטן, המצחיק ההוא, שאומר, החיים זה לא הכל, זה שלא הלך לקולנוע כי היא רצתה אותו רק עם אופנוע, זה שכאשר כבר למד להתחיל גילה שאין לו ת'סיומת... השירים והמונולוגים נכתבו לכוורת, גזוז, דודה ולתוכניות של דני סנדרסון, והם כמו לוקחים את הקורא בהם למסע, איתם, דרכם, מן העליצות ורח השטות של כוורת ושל ישראל שלפני מלחמת יום הכיפורים, ועד אל הלא-נודע, שאליו אנו הולכים בימים אלה, כידוע....
|
4.
|
|
עשרים ושבעה סיפורים יש ב"עור התוף של קרדיף". סיפורים הנמתחים להם מאל-פאסו עד הכרמל, מתל-אביב עד סיני, ומשנות החמישים ועד אתמול בבוקר; שרברבים מטעם עצמם, בלונדיניות חובבות שירה רוסית, מוסיקאים עקשניים, אינדיאנים עצבניים ודני סנדרסון אחד, פרוע, מצחיק ודק אבחנה. ב"עור התוף של קרדיף", שוזר סנדרסון רגעים של נוסטלגיה מרירה-מתוקה עם ימים של הווה פשוט, ישראלי מאוד, מלא הומור ואמיתי. התוצאה היא מעין אוטוביוגרפיה ייחודית - פסיפס של סיפורים קצרים. בקלילות של סטנד-אפיסט מיומן ובווירטואוזיות של מוסיקאי מחונן, מזמין אותנו דני סנדרסון לצפות בתמונות העולם שלו, כשהוא משקיף תמיד מן הצד, משועשע, על עצמו ועל החיים החולפים על פניו. "עור התוף של קרדיף" מוסיף נדבך חדש למצבור עבודתו המגוונת של אחד היוצרים השנונים, המדויקים והאהובים ביותר שקמו לתרבות הישראלית.
...
|
5.
|
|
דני סנדרסון כתב, אבנר כץ אייר,
ואיך שהם רוקדים זה משגע
עם מוזיקה של חושך,
וגברת שמזיזה בלטה בכל לילה
כי זוהי הבלטה......
|
|