אלו 159 עמודים דיגיטליים "בוערים", של סיפור מתוק/מריר/חמוץ, כתוב בידי סופר לא מוכר, שהפך וניער ממני פרורי ישראליות נשכחים.
סיפור שיש בו משהו שורשי, חם, עוטף, ייחודי, ייעודי וכל כך שלנו.

הוא צפוני ולח, מובא מפי ילדה/נערה ומתאר את תולדות חייה בארץ הקודש המהבילה. למרות שמשהו לא הסתדר לי במניית השנים, וגילה, לכאורה, לא תואם את סגנון הכתיבה, אהבתי אותה מאוד.
היא חזקה ונהדרת, צינית-איכותית ובריאה

כשקראתי את תקציר ספר הביכורים בוערים של הסופר <mark>גל חרמון</mark> משהו משך אותי לצלול אליו פנימה על אף שהוא לא חדש יחסית ויצא לאור לפני כשלוש שנים , משהו היה נראה לי כפוטנציאל מעולה לעלילה משובחת , וכשהתחלתי לקרוא אותו הבנתי שהאינסטינקטים שלי לא הטעו אותי גם הפעם הקריאה זרמה , הכתיבה בפשטות ובגובה העיניים קולחת יפה ומרגשת בדיוק כזה שלא רציתי להניחו מהיד .
איילה מספרת העלילה היא למעשה מספרת את סיפור אילן

״מים שקטים״-<mark>גל חרמון</mark>

הוצאת כנרת זמורה
253 דף

מבוסס על סיפור אמיתי.

1998,
ספינה טורקית עמוסה במלט ועוד משהו, יחד עם ד״ר אנדריאס גרבר, פיזיקאי מפורסם ומגלומן, הטביע את הספינה עם הצוות וכולם נאספו ע״י משמר החופים.

2002, ד״ר תמר נבו, אמא חד הורית ליובל, מדענית מהמכון לחקר הימים מתחברת לרב סרן ארז חורש, קצין מודיעין מחיל הים, כיוון שמצאה אורניום מועשר בספינת מלט טורקית (הידועה בשם ״הטורקי