https://shorturl.at/DCRcN


למה ישראל מזניחה כבר שלושה עשורים את כוחות היבשה שלה – אחד הכלים המרכזיים בארגז הכלים של הביטחון הלאומי – דווקא כשהתרחיש הרב־זירתי שב והפך רלוונטי ונוכח העובדה שתפיסת האש מנגד כשלעצמה לא הוכחה כיעילה? למה הוסיף צה"ל לדבוק בתפיסה כושלת זו, שגרמה גם לירידה באמון של החברה הישראלית בו, עד כדי משבר אמון? כיצד הדומיננטיות של תפיסת האש מנגד יצרה בפועל שני צבאות בצה"ל, ומדוע

ספר ביקורתי על כשירות חילות השדה של צה"ל. נראה שהספר היה מוכן לדפוס זמן קצר לפני ה-7.10.23 ואז הושהה עד שיתווסף לו אפילוג.

"צבא הפרשים" זה כינוי המחבר לצבא היבשה שלנו. הרמז הוא לחיל הפרשים הפולני ב-1939: אמיץ ובעל עבר מפואר, אבל כבר לא מתאים לאתגרי היום. (אגב, לפי וויקיפדיה הסיפור על פרשים פולנים שכביכול הסתערו על טנקים גרמנים אינו מדויק.)

ובכן: "צבא הפרשים, וצבא ההיי-טק", כשהטיעון העיקרי